מרכז ד"ר טל

טיפול בדיכאון וחרדה בגיל הזקנה
אנשים בגיל הזקנה סובלים מסימפטומים של דיכאון וחרדה בשכיחות גבוהה ביותר. הבעיות הבריאותיות, שינויים באורח החיים כתוצאה מההזדקנות, אובדן חברים ובני משפחה- כל אלו נותנים את אותותיהם. עם זאת, סבל זה אינו בלתי נמנע. בעזרת טיפול מתאים, ניתן להביא לעלייה בשביעות הרצון ובאיכות החיים של הקשיש, ולהפחתת הסימפטומים מהם הוא סובל.
הטיפולים המומלצים משלבים טיפול תרופתי, קהילתי, ופסיכותרפיה. אופי הטיפול המדויק ומרכיביו הינו תלוי מקרה, וחשוב שיותאם לפרט. לדוגמא, חלק מהטיפול בקשיש המבודד חברתית, יהיה ניסיון לשלבו במסגרות שונות על מנת להגביר את כמות האינטראקציות החברתיות שלו ואת איכותן.
טיפול תרופתי הינו יעיל ביותר בסימפטומים המאפיינים דיכאון וחרדה, בייחוד כאשר מדובר בבעיות המתמשכות לאורך זמן. התרופות הניתנות כיום אינן מלוות בתופעות הלוואי שאפיינו את התרופות הישנות יותר, ועקב השימוש הנפוץ באוכלוסיה גם הסטיגמה השלילית שקושרה אליהן פחתה. לקיחת התרופות חייבת להיות תחת מעקב איש מקצוע. הדבר נכון תמיד, ובמיוחד בנוגע לגיל השלישי, כאשר קביעת מינון התרופות הפסיכיאטריות מחייב לרוב לקיחה בחשבון של תרופות אחרות שצורך הקשיש.
במקרים מסוימים מומלץ לשלב גם פסיכותרפיה, בעיקר כאשר הקשיש מתפקד היטב מבחינה קוגניטיבית. חשוב כי התוכנית הטיפולית תכלול אף אספקטים התנהגותיים, שיכווינו את הקשיש להיות פעיל ככל הניתן מבחינה פיזית, יעודדו אותו להשתלב בפעולות קהילתיות ולקחת חלק בפעילויות המסיבות לו עניין ואתגר.

הפרעות זיכרון בגיל השלישי הינן רבות וסיבותיהן מגוונות: בעיות זיכרון יכולות ללווות מצבים של דיכאון, דמנציה, שימוש בחומרים, פגיעות ראש ומחלות אחרות כמו פרקינסון וסרטן. גם רמות נמוכות של סוכר בדם יכולות לגרום לפגיעה ביכולות הזיכרון. עקב כך הצעד הראשון בטיפול בבעיית זיכרון היא בדיקה רפואית מקיפה על מנת לברר את מקור הבעיה. לאחר הבירור, ניתן להתאים טיפול הולם. 

לעתים ניתן לטפל בגורם הישיר של הבעיה, ועל ידי כך להביא לשיפור ביכולות הזיכרון. מצב זה רלבנטי כאשר הפגיעה בזיכרון היא עקב סוגים מסוימים של מחלות, או לאחר נטילת חומרים מסוכנים או אלכוהול. פעמים אחרות מבקשים לטפל ישירות בהפרעת הזיכרון: כאשר לא ניתן לטפל בגורם המחלה, או על מנת לטפל בנזק שנגרם בטרם מתן הטיפול. 

שיטות הטיפול בבעיות זיכרון מגוונות וכוללות טיפול תרופתי (למשל תרופות כמו Rivastigmine ו Memantine), וטיפולים קוגניטיביים שונים.
הטיפולים הקוגניטיביים מבוססים על ההנחה כי הזיכרון הינו סוג של שריר מנטאלי, וניתן להעלות את כושרו על ידי אימונים מסוגים שונים. בטכניקות מסוימות מלמדים את האנשים לארגן מידע ולהעניק לו משמעות על ידי שימוש בדימויים מילוליים וויזואליים. דוגמא לכך היא זכירה של רשימת פריטים על ידי סידור ויזואלי מדומיין שלהם במרחב מוכר. טכניקות אחרות מבוססות על חזרה על אימונים ספציפיים, מתוך הנחה כי העלאת המיומנות באימון מסוג אחד, תתבטא גם במטלות יומיומיות אחרות, בעלות מאפיינים משותפים.
מחקרים מוכיחים כי שיטות אלו יעילות ומביאות לשיפור הנותר קבוע לאורך זמן. 

חוות דעת פסיכיאטרית לצוואה ואפוטרופסות

חוות דעת פסיכיאטרית משמשת לקביעת מידת יכולתו של האדם לקבל החלטות ולהבין את משמעותן, ועל מנת לאמוד את מצבו הקוגניטיבי.
חוות דעת פסיכיאטרית לצוואה בודקת את המידה בה האדם הבין את תוכן הצוואה וטיבה בעת כתיבתה. חוות הדעת משמשת למקרים בהם יש המערערים על תוקפה של הצוואה, או מנסים לעכב את מימושה. כאשר קיימת חוות דעת, עיכובים מעין אלו נמנעים, וכן נמנע ההכרח לנסות להוכיח את כוונות כותב הצוואה לאחר פטירתו. בנוסף, הכנת חוות הדעת מבעוד מועד מונעת סכסוכים משפחתיים העלולים להתעורר סביב תוכן הצוואה, וסביב תהיות לגבי צלילות הדעת של הנפטר בעת כתיבתה.
חוות דעת פסיכיאטרית לאפוטרופסות נעשית על מנת לקבוע את מידת יכולתו של הנבדק להבין משמעות הליכים רפואיים ואת הצורך בהם, או לחילופין את יכולתו לקבל החלטות בנוגע לנכסיו.   
חוות הדעת נעשות תוך עבודה משותפת עם עורך הדין של הנבדק, והן מהוות מסמכים רפואיים הקבילים מבחינה משפטית. 

על מחלת האלצהיימר

אלצהיימר הינה מחלה נוירולוגית כרונית עם השלכות תפקודיות ונפשיות - המחלה משפיעה על התפקוד של הלוקה בה וגם על מצבו הנפשי. מצבו של החולה מדרדר באיטיות ובמרבית המקרים נדרשת בסופו של דבר השגחה מלאה וטיפול של פסיכוגריאטר. 
הזיכרון לטווח קצר הוא הנפגע הראשוני - החולה יזכור מצוין אירועים שהתרחשו לפני שנים, אך לא יזכור מה קרה באותו היום, מה אכל ואפילו היכן הניח את החולצה.
החולה מתמקד בתכנים הזכורים לו מעברו, ומתקשה לקלוט מידע חדש. עם התקדמות המחלה, בסופו של דבר גם הזיכרון לטווח הארוך ייפגע. דבר נוסף המופיע הנו ההפרעה בהתמצאות בזמן, החולה גם יתקשה בזיהוי של מקומות ואנשים מוכרים ואף בני משפחה קרובים.
חלק מהחולים בשלבי המחלה הראשונים, מתמודדים עם ההפרעה בזיכרון, באמצעות הכנת רשימות. מאוחר יותר הם נכנסים לעולם דמיוני משלהם, הם אינם יודעים את התשובות לשאלות וממציאים תשובות דמיוניות.
בשלבי המחלה הראשונים, כאשר החולים ערים להפרעה בזיכרון, בולט נסיונם  למצוא דרכים להתמודד עם הליקויים בזיכרון, למשל על ידי הכנת רשימות. מאוחר יותר, כאשר הם נכנסים למעין עולם דמיוני משלהם, כאשר הם אינם יודעים תשובה לשאלה, הם עונים תשובה שהעלו מדמיונם, למשל לשאלה מה אכלת הבוקר יכול לענות המטופל שאכל דבר מה אחר לגמרי ממה שאכל באמת.
רק הקרובים לחולים עשויים לשים לב שיש בעיה, והתשובות שהחולים אומרים הינן בדויות. למי שלא קרוב אל החולה ולא ראה מה אכן קרה במציאות, היא עשויה להישמע הגיונית.
מצבם של החולים משתנה גם במהלך יממה. לדוגמא, בבוקר ניתן יהיה לנהל שיחה עם החולה, אך בערב המצב עשוי להתהפך ויהיה מאוד קשה לתקשר עימו.
בשלבים מתקדמים יותר של המחלה יופיעו שינויים התנהגותיים ואישיותיים, כעס ועצבנות, עד אפאתיה וחוסר אכפתיות, והמטופל לא יהיה ער לבעיות בזיכרון ובריכוז.
לכ-50% מהחולים יהיו תסמינים של חרדה ו/או דיכאון. וכן יתכנו מצבים בהם הם יחשדו כי בוגדים בהם או גונבים מהם. המטופל עלול להיות חסר יכולת שיפוט ולהתנהג בצורה בלתי הולמת ואף מסוכנת. 
בחלק מהמקרים המטופלים נזקקים להשגחה מלאה סביב השעון בשל הסיכונים הרבים הנגרמים כתוצאה מירידה בזיכרון או מבעיות בהתמצאות. במקרים רבים החולה עלול ליטול תרופות במינונים מזיקים, היות והוא עלול לשכוח מתי נטל את התרופה בפעם הקודמת.

פסיכוגריאטר - טיפול בדמנציה ובמחלת אלצהיימר
אבחון מוקדם הינו בעל חשיבות מסויימת בטיפול במחלה, היות ומרבית הטיפולים הקיימים כיום נועדו בעיקר למנוע הידרדרות נוספת של המחלה. כדאי  להיבדק על ידי פסיכוגריאטר דווקא במקרה בו ישנם סימנים ראשוניים קלים ביותר (הפרעות בזיכרון ושכחה קלה), שאז יש משמעות למניעת המשך ההידרדרות באמצעים תרופתיים.
הפסיכוגריאטר יבדוק את החולה בליווי בן משפחה ויבצע מבחני התמצאות, זיכרון, ריכוז, שפה ועוד. הפסיכוגריאטר ישלול גם גורמים גופניים ולשם כך נדרשות לעיתים בדיקות נוספות כבדיקות דם או CT וMRI ועוד.
טיפול במחלת האלצהיימר

הטיפול התרופתי: 
לטיפול התרופתי שתי מטרות: האחת - מניעת הידרדרות המחלה, השנייה - טיפול בבעיות נלוות. למניעת ההידרדרות של המחלה לעיתים יש מקום לשילוב של שתי תרופות, כל אחת צריכה להיות מקבוצת תרופות שונה, והשילוב של שתיהן עשוי להאט את קצב ההידרדרות של המחלה. הטיפול בבעיות נלוות כולל בין היתר, טיפול נגד דיכאון וחרדה, טיפול במקרים של בעיות התנהגות בלתי הולמת ו/או מסוכנת, וכן טיפול בבעיות שינה.

הטיפולים מסייעים בהקלה על סבלם של המטופל ובני משפחתו אולם אינם משנים מהותית את מהלך המחלה. הפסיכוגריאטר אמור להביט בתמונה כולה, להעריך את חומרת הבעיה, את מידת הסבל של החולה ובני משפחתו, את רמת הסיכון לו ולסביבה בה הוא חי ואת ההשפעה על המערכת המשפחתית.
פעמים רבות נדרשים שינויים בסביבתו של המטופל והתאמת הסביבה לצרכיו כמו למשל, סדר יום קבוע, הכולל גם יציאה מהבית – למועדון, למשל, או לטיול בגינה באזור מגוריו. במצבים מתקדמים של המחלה, ניתן להיעזר בשירותיו של מטפל או עובד זר. כיום קיים מערך חברות המסייעות למשפחה בפנייה אל הביטוח הלאומי לקבלת רישיון לעובד זר ולסיוע כספי. פסיכוגריאטר ידריך את בני המשפחה כיצד להתמודד עם התנהגות שונה באופן פתאומי, ולאילו תופעות לוואי עשויות לגרום התרופות.