"כמיליון מאזרחי ישראל נמצאים בטווח הגילים 67-50, וכחצי מיליון מעליו. כ-50% מהם אינם מועסקים. 70% מהלא מועסקים מצהירים שהם מעוניינים לעבוד. במונחים של חומר גלם, זה בזבוז, הנובע מהמחשבה שבגיל 50 אדם סיים את מחזור חייו".
כמיליון מאזרחי ישראל נמצאים בטווח הגילים 67-50, וכחצי מיליון מעליו. כ-50% מהם אינם מועסקים. 70% מהלא מועסקים מצהירים שהם מעוניינים לעבוד. במונחים של חומר גלם, זה בזבוז, הנובע מהמחשבה שבגיל 50 אדם סיים את מחזור חייו. כך כותבים פרופ' קרלו שטרנגר ואיש העסקים אריה רוטנברג, במאמר: "נחיצותו הקיומית של משבר אמצע החיים", שפורסם בהרווארד ביזנס רוויו - המגזין האקדמי החשוב ביותר בתחום הניהול.
השניים, שהוציאו לאחרונה לאור את הספר "למה שלא תחיה פעמיים?", אומרים עוד שכלכלת השיער הלבן היא גורם שיכול להפוך בעיה למנוע צמיחה, אך ברגע שאנשים ירוויחו ויגדילו את התמ"ג, הם ייהפכו לגורם תפוקה כמו הצעירים. הצמיחה העתידית תגיע מהתנעה מחדש של האנשים שכיום נזרקים לאשפה. "אם אפשר למחזר נייר, אפשר פי אלף למחזר ידע, כישורים והבנה", הם קובעים.
עוד מבהירים שטרנגר ורוטנברג שהם מכירים בבעיות האובייקטיביות באמצע החיים, כולל שמירה על רמת חיים בלי תעסוקה במשרה מלאה ומגבלות פיסיות ובריאותיות. "כמו שאמר לנו רופא, 'אם אתם בני 50 ואין לכם כאבים, אתם כנראה כבר מתים'; אבל היתרונות של אנשים באמצע החיים - כמעט אינם מוזכרים", טוען רוטנברג. "בשלב הזה בחיים מנהלים בכירים עברו משברים רבים, וגילו באמצעותם את כוחם. באמצע החיים מאבדים הלחצים מכוחם, והפחד שלא נצליח בכלום, או הצורך להוכיח את עצמנו, נעלם. באמצע החיים אנשים פחות ממהרים. יש להם זמן להקשיב לעצמם, למפות את האפשרויות וליצור חיים חדשים בזהירות".
"אנחנו רגילים לחשוב שכשאנו צעירים, זו התקופה החופשית ביותר. זו אשליה. חופש הוא היכולת להיות מי שאתה באמת, מתוך מודעות עצמית. גם מבחינה פסיכולוגית בגיל צעיר אנחנו עסוקים יותר בלרצות, במה חושבים עלינו. התהליך של אינדיבידואליזציה יכול להגיע לשיא רק באמצע החיים".