מגזין בגילנו

דירה כמשקולת ברגלי הגימלאים

יותר מרבע מהקשישים בישראל מסיימים את חייהם מתחת לקו העוני, רבים אחרים מנהלים אורח חיים סגפני ועל אף שמחצית מהפנסיונרים דאגו להפרשה קבועה לפנסיה ממקום עבודתם, רבים מהם לא יסיימו את חייהם בכבוד. כך כותב בדה-מארקר שמעון ימין, מנכ"ל אתגרים פיננסיים Life Planning המתמחה בניהול ובתכנון עושר אישי.

ימין סבור ששורש הבעיה היא בכשל מנטלי ישראלי, שגורם לרובנו לתכנן את חיינו בצורה אומללה ולרכוש דירה בגיל צעיר. "מדובר בטעות טראגית, שישראלים מעטים מתאוששים ממנה", הוא מסביר. "רוב הישראלים רוכשים דירה כשהם מתחתנים. גיל הנישואים הממוצע עלה ב-20 שנה האחרונות מ-23 ל-26-29. על פי רוב, השקעת כספי המתנות והתמיכה של ההורים לא מכסים יותר מ-25% מעלות הדירה, ואת יתרת התשלום מלווים הזוגות במשכנתא, בדרך כלל ל-25 שנה.

מאותו רגע – אומר ימין - תהפוך כל אבן דרך כלכלית בחייהם של הזוג הצעיר להזדמנות לכיסוי המשכנתא, והפחד הגדול ביותר של הזוג יהיה להפסיד את הדירה בעקבות אי עמידה בתשלומים. "הישראלי הממוצע ימצא את עצמו בגיל 50-60 עם דירה, אך ללא חסכונות מהותיים", מסביר ימין, "זאת בגיל שבו הוא אמור לחתן את הילדים. המשפחה הישראלית הממוצעת מממנת שלוש חתונות, שההשקעה בכל אחת מהן מנסה לכסות כמה שיותר מסכום המקדמה על הדירה החדשה לזוג הטרי. כך עוברת לה הלאה קללת הדירה.

"בגיל הפרישה ימצא את עצמו הזוג הישראלי הממוצע עם פנסיה נמוכה של עשרות עד מאות אלפי שקלים, וקצבת ביטוח לאומי מעליבה. הכספים האלה יספיקו לרוב ללא יותר מ-12 שנה של חיים מצומצמים, ואז יישארו הישראלים הממוצעים נטולי הון לחלוטין, זולת הדירה - שעבורה עבדו במשך כל חייהם.

"עלותם של תשלומי המשכנתא היא 5%-7% מערך הדירה מידי שנה, בעוד שכירת אותה דירה בדיוק מהווה למעשה תשלום של 2%-3% בלבד מערך אותה דירה. על כן, ברכישת דירה מפסיד כל זוג צעיר 3%-5% בשנה מערך הדירה. הכפילו את המספר הזה ב-25 שנה, והוסיפו את מרכיב הריבית דריבית ותגיעו למאות אלפי שקלים מבוזבזים. מעבר לכך, מציאות זו כופה על רוב הישראלים להתחיל לחסוך לפרישה רק בגיל 50".

ימין סבור שזה לא חייב להיות כך. הוא אומר שאם אדם שמשתכר בשכר הממוצע במשק, ישמור על רצף עבודה ויכלכל צעדיו בתבונה יוכל לפרוש בכבוד רב, תוך שהוא חוסך כ-700 אלף שקל יותר מאשר בעל דירה ממוצע. פורשים שכאלה יוכלו ליהנות מהכנסה של 7,500 שקל בכל חודש, במשך 41 שנה מגיל הפרישה - עד גיל 106.

חזרה לראש העמוד