זוגיות בקן המתרוקן

הילדים פרחו מהקן ונשארתם שניים בזוגיות שצריך להמשיך ולתחזק על אף הקילומטראז' שלה

זוגיות, כמו החיים עצמם, משתרעת על פני מספר תקופות, כל תקופה ומאפייניה: טרום נישואים, זוגיות צעירה שמקבילה להורות צעירה, אמצע החיים והתרוקנות הקן מהילדים, הזדקנות ביחד. רחל גילעם, מטפלת זוגית ומשפחתית, אומרת שכאשר הילדים בוחרים בני זוג ומתחתנים הם מקפיצים את הוריהם לשלב חיים נוסף. שלב חיים זה, בכל הקשור לטיב הקשר בין בני הזוג, מושתת כמובן על מאפייניה של מערכת היחסים בכל השנים שקדמו לו, אך גם בו מתרחשים שינויים שמעמידים את הקשר הזוגי למבחן.

זוגות בגיל המעבר הם "זוגות סנדביץ'', בין הילדים שלהם שעזבו את הקן לבין ההורים שלהם, המזדקנים, מתארת גילעם. זוהי תקופת הסנדביץ, שמטבעה מאוד לוחצת. יש ציפייה להקלה מכך שהילדים עזבו את הבית, אבל אז מתחילה הדאגה להורים המזדקנים וגם זה מקרין לזוגיות, והאנשים עלולים לא להיות פנויים רגשית אחד לשני.

שורדים בקשר
גילעם אומרת שאם במהלך השנים היו מתחים, משברים וכעסים מאוד גדולים, בשלב הזה הקשר כבר לא יחזיק מעמד וכל אחד יתכנס בעולמו שלו. אם בני הזוג בכל זאת נשארים יחד, הרי זה מטעמים של נוחות, פרקטיות או פשוט – כי אין כוח להתחיל משהו חדש. זוגיות בגיל מבוגר היא שלב חדש בחיים. גידול ילדים הוא הרבה פעמים דבק או דרך להימנעות מעימותים. כאשר הילדים גדלים אין עוד מה שיסיט את תשומת הלב ואז כל אחד מבני הזוג פוגש מחדש את רעהו ושואל את עצמו, האם זה האדם שאיתו התחתנתי? האם איתה אני רוצה לחיות עוד 20 שנים?
אז מהו סודם של הקשרים השורדים?

אני חושבת ששורדים כשבן אן בת הזוג הוא החבר הטוב ביותר, כשאוהבים אותו כאדם ומתייחסים אל הנישואים כמערכת ארוכת טווח. ברקע נמצאת הנאמנות המינית, אומרת גילעם. באחד הראיונות האחרונים איתו, שאלו את ישעיהו ליבוביץ' מהו הדבר החשוב ביותר בחייו של אדם. אשתו, הוא השיב בלי להסס. גילעם מוסיפה שהאנשים ששומרים על מסגרת הנישואים הם כאלה שבוטחים אחד בשני, שפיתחו את היכולת לסמוך זה על זה. מסיבה זו חיים של מתחים ועימותים לא יעמדו בשלב החדש בחיים, כי יש גם שינויים הורמונליים ובריאותיים להתמודד עמם.

איך באמת שומרים על התשוקה לנוכח שינויי גיל המעבר שפוקדים נשים – וכמו שכבר יודעים היום – גם גברים?
זה עניין של תהליך, אומרת גילעם. לא ביום בהיר אחד יש נפילה הורמונלית אצל האישה או חוסר תפקוד אצל הגבר. זה חלק ממערכת יחסים. אנשים שהצליחו לדבר על הדברים ולשמור על ערוצים פתוחים יעברו גם את זה.

כאן אין הקבלה בין התהליכים שעוברות נשים לאלו שעוברים גברים, ומדובר בפערים התנהגותיים ולאו דווקא גופניים. גברים שהיו עסוקים בקריירה רוצים להספיק מה שהחמיצו, רוצים להיות יותר בקשר עם הילדים ועם בת הזוג, זה תהליך של כניסה פנימה, מסבירה גילעם. אצל הנשים יש יציאה החוצה. נשים עושות יותר שינויים, משקיעות יותר בחוץ ופחות במשפחה. יש נשים שרוצות לצאת החוצה, לראות דברים ולהספיק ואז הגבר נשאר בודד, הוא שהיה רגיל שהאישה תמיד נמצאת בבית, נשאר לבד והיא פורחת.

התמודדות עם המוות
גם גברים וגם נשים מוטרדים משאלות לגבי הגוף, עד כמה הם רצויים, מושכים ונחשקים. הפריחה של הילדים מדגישה את הפערים ונותנת פרספקטיבה, שרחל מגדירה כמראה אחורית וחלון קדמי של רכב. במראה האחורית האדם רואה מה החמיץ בחייו; בחלון הקדמי הוא רואה שהוא קרוב יותר להוריו, ושיש לחיים סוף.

איך אדם שנהנה ממערכת זוגית טובה מתמודד עם הפחד שבן הזוג ילך לעולמו לפניו?
ההתמודדות עם המוות היא חלק ממשבר גיל 50 ו-60. פחות מדברים על זה. זה תהליך שבו מרגישים את בגידת הגוף, מתחילים לעכל את זה ומתחילים לדבר על זה. זה קשור בטיב היחסים, אומרת גילעם. יש כאלה שהדרך שלהם היא להתרחק, יש כאלה שהדרך שלהם היא לא לדבר על זה אבל להתקרב ולמצות את הרגע. זה יכול לקרב ויכול להרחיק. כשרואים את ההורים המזדקנים, עוברים תהליך עיכול. אי אפשר להתכונן למוות – בן זוג שחי טוב עובר כאב מאוד גדול כשהשני נפטר.

יש עדיין שמץ של נחמה. ככל שהנישואים היו יותר טובים, האלמן או האלמנה נוטים לחזור וליצור קשר חדש ונישואים כאלה נוטים להיות טובים.
שום מערכת יחסים היא לא חד ממדית. תמיד יש כאב ושמחה, וככל שאוהבים - הפחד יותר גדול. אנחנו מדחיקים ומסתירים את הפחד הזה, אבל הוא תמיד נמצא שם, מהלידה, אומרת גילעם.

כתבה: הדר גורן

חזרה לראש העמוד