חוק הנגישות
עמותת נגישות ישראל הגישה בג"צ נגד משרדי הממשלה במחאה על הסחבת בקידום תקנות הנגישות
עמותת נגישות ישראל הגישה בג"צ נגד משרדי הממשלה במחאה על הסחבת בקידום תקנות הנגישות. הבג"ץ מופנה נגד שרי התחבורה, האוצר, המשפטים, התקשורת, הבריאות, החינוך, התמ"ת, הפנים והביטחון וכן נגד ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ועדת העבודה והרווחה והבריאות של הכנסת ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
עמותת נגישות ישראל מבקשת מבית המשפט העליון להוציא צו על תנאי כנגד המשיבים על שלא פעלו לאישור תיקון מס' 2 לחוק הנגישות, שהתקבל בשנת 2005 במטרה להסדיר בפעם הראשונה, באופן כולל וממצה, את אופן מתן שירותים ציבוריים לאנשים עם מוגבלות, וכן את התאמתם של מקומות ציבוריים קיימים וחדשים כאחד לנגישותם של אנשים אלה.
חוק הנגישות מחייב הסדרת אפשרות הגעה למקום עבור אנשים המוגבלים בתנועתם, והתמצאות בו, שימוש והנאה משירות, קבלת מידע הניתן או המופק במסגרת מקום או שירות או בקשר אליהם, שימוש במתקנים והשתתפות בתכניות ובפעילויות המתקיימות בהם, והכול באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי.
לצורך הוצאתו לפועל של התיקון לחוק והגשמת תכליתו, קבע המחוקק מועדים ברורים להעברת נוסח של תקנות מתאימות לוועדות הכנסת הרלבנטיות וכן לאישורן של תקנות אלה על-ידן, והכול כדי לקדם וליישם את החוק במהירות וביעילות ככל שרק ניתן. על שרי הממשלה היה להעביר את נוסח התקנות ליישומו וביצועו של החוק לאישורן של ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת וועדת העבודה והרווחה והבריאות של הכנסת עד ה-1 במאי 2006, ואילו האחרונות אמורות היו להשלים את מתן אישורן לתקנות אלה עד ליום 1 בנובמבר 2006.
"אולם שרי הממשלה, מסיבות השמורות עימם, בחרו שלא לאפשר למהפכת הנגישות להתרחש, קיימו פגישות בתדירות נמוכה, פעלו בעצלתיים, ונקטו בסחבת שנמשכת עדיין היום", נאמר בעתירה. "חלק מהמשרדים בכלל לא סיימו את כתיבת הטיוטות וחלק סיימו אך מסיבות תמוהות נמנעו מלהעביר את נוסח התקנות לאישורן של ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת וועדת העבודה והרווחה והבריאות של הכנסת, כפי שנקבע בלשונו הברורה של החוק. זאת חרף העובדה כי חלפו למעלה משנתיים ימים (!!!) מהמועד בו קבע המחוקק כי היה עליהם לעשות כן..."
על רקע דברים אלה, אומרת עמותת נגישות ישראל, אין עוררין כי התנהלות המשיבים בעניין זה, פוגעת פגיעה חמורה וקשה באוכלוסיה בעלת מוגבלויות, ומרחיקה עוד מרחק רב, את היום בו ניתן יהיה לחזות ביישומו של החוק, ובהטמעתם הסופית של אנשים אלה בקרבה של החברה הישראלית, על כל המשתמע מכך.
"בנסיבות העניין, ולאחר שמוצו כל ההליכים הישירים האפשריים מול הגורמים הרלוונטיים לפתרון הבעיה המתוארת לעיל, לא נותרה הברירה אלא לפנות לערכאות", נאמר בעתירה.