סבא וסבתא חדשים
הסבים של היום הם מזן חדש. רבים מהם פעילים, עובדים במשרה מלאה, נראים, חושבים ומרגישים צעירים. רק אופיו המיוחד של הקשר שנרקם בינם לבין הנכדים נשאר כמו שהיה.
פעם סבתא היתה יושבת בבית וסורגת סוודרים לנכדים. היום היא עובדת במשרה מלאה ועושה אירובי בערב. פעם לסבא היו זקן לבן וארוך ומקל הליכה. היום יש לו פלאפון והוא עונה לאימיילים. אבל היום, בדיוק כמו פעם, אין יתר כיף מחופש אצל סבא וסבתא.
היום בניגוד לפעם, רוב הילדים זוכים שיהיה להם לפחות זוג אחד של סבא ובסתא. "תופעת הסבאות היא תופעה חדשה יחסית", אומר הסוציולוג פרופ' יוחנן פרס מאוניברסיטת תל אביב. "עד המאה ה- 19 מעטים חיו מחזור חיים שלם. כלומר, ילדים מועטים בלבד זכו להכיר את סבם, ומעטים זכו הכירו את נכדיהם כשהתבגרו. היום, בזכות תוחלת החיים הארוכה, רוב האנשים זוכים להיות הן נכדים והן סבים. יתר על כן, התארכות השלב האחרון בחייו של אדם, יוצרת מצב של 'סבים צעירים', שעדיין יכולים לתפקד יותר כמטפלים מאשר כמטופלים".
"הסב ממלא חלל חשוב בחיי הילד, באמצעות החום והאהבה שהוא מעניק", אומרת עדנה קלינסקי, מטפלת משפחתית מקליניקת "אנוש". "הדבר בולט במיוחד במקרים שבהם התא המשפחתי מתפרק עקב עימותים. אז הסבא והסבתא מספקים ביטחון, חום ויציבות, שמשמעותיים מאוד עבור הילד. ההורים בדרך כלל מכירים בחשיבות הקשר הזה, ורוב המשפחות גרות בקרבת מקום לפחות אל זוג סבים אחד".
בניגוד לתיאוריות של "המשפחה הגרעינית" - המשפחה שכוללת הורים וילדים בלבד - שצמחו בארצות הברית בשנות ה- 50, המצב בארץ שונה. בניגוד לארצות הברית, בישראל הילדים תמיד קרובים להורים מבחינה גיאוגרפית. המרחק בין רמת גן לחדרה, לדוגמא, אינו גדול כל כך ומאפשר לא רק לשוחח בטלפון לעיתים קרובות, אלא גם לערוך ביקורים משפחתיים, לשלוח את הילד לחופשה אצל הסבים ומה לא. אפילו המרחקים "התקצרו" בזכות כלי תחבורה מהירים ומודרנים.
היכולת של סבים צעירים להמשיך לתפקד, משתלבת בחברה המודרנית, שבה האמהות עובדות מחוץ לבית וזקוקות לעזרת הסבים, שבתקופה זו יוצאים לגמלאות או מאטים את הקצב בעבודתם. הסבים מתפנים להגיש עזרה להוריםהעסוקים בקשיי הפרנסה, ומשתלבים כנותני תרומה משמעותית במסגרת המשפחה. יש לכך חשיבות לגבי האדם המבוגר שיכול, או אפילו מעדיף, לתרום פחות במסגרת שוק העבודה, והמשפחה מאפשרת לו להשאר שותף פעיל.
ברית בין חלשים
סבא וסבתא הם לא רק "הורים מחליפים" וגיבוי כלכלי. יש דברים שאפשר לעשות רק עם סבים. להתפנק בלי גבול, למשל. אך לא תמיד הקשר המיוחד בין סב לנכד מתבטא דווקא במעשים משותפים ובפינוק. לפעמים הנכדים משוחחים עם הסבים על דברים שמציקים להם ושלא נוח להם לשוחח עליהם עם ההורים. למרות פער הדורות, הילד יעדיף לא פעם, במיוחד בגיל ההתבגרות, לשוחח דווקא עם הסבים בנושאים טעונים שנתונים בקונפליקט. במקומות בהם ההורים מתעקשים לתקן ולחנך מתוך תחושת אחריות, הסבים מוותרים מראש, ומתקשרים עם הילד ממקום שהוא רגשי בעיקרו.
הקשר הייחודי בין סב לנכד הוא תופעה נצחית. מדובר במעין ברית בלתי כתובה בין חלשים: הילד הקטן והסב שכבר לא בשיא כוחו, כורתים מעין ברית חשאית מול ההורים, אלה שקובעים את ההלכות והחוקים שנובעים מהצורך שלהם להתמודד אל מול קשיי החיים. לסבים של היום יש שפה משותפת עם הנכדים: מדובר באנשים ששולטים בעברית לא פחות מנכדיהם, מכירים היטב את שירי הגן, ומשתדלים להיראות צעירים ולהרגיש צעירים. כתוצאה מכך מתאפשרת קרבה גדולה בין סבים לנכדים כבר בגיל הגן, או בית הספר.
הצירוף של שפה משותפת עם יתר השקעה של הסב בילד מבחינת טיפול וכסף, יוצר בהחלט תרבות סבאית וסבתאית חדשה. מעבר לטיפול ולכסף, לסבים יש יתרון אחד גדול במיוחד: הנסיון, סבא וסבתא הם יותר מנוסים ופחות לחוצים. הם יותר מבוגרים, כבר גידלו ילדים, ויש להם יותר זמן ושקט בחיים. אפילו בסוף יום עבודה מתיש, הם יכולים לתת לנכדים שלהם יותר מההורים, שנמצאים באמצע המאבק על הקריירה ועל רמת החיים.
ההשקעה והנתינה אינן חד- צדדיות. הנכדים נותנים לסבים טעם לחיים. יש בשביל מי לחיות, יש למי להעניק. מסתבר גם שאין כמו נכדים כדי לגרום לסב להרגיש צעיר. "הולכים מכות" ביחד, צוחקים, משתוללים ומשתטים.
מעבר לחלוקת העבודה בין סבים להורים, לסבא ולסבתא תפקיד סמלי חשוב: הם הבסיס למשפחה, הדמויות המקשרות בין הבנים והנכדים. מוסד הסבאות מושתת על יציבות המשפחה. המשפחה הישראלית, היציבה באופן יחסי לעולם המערבי, מעניקה לסבים בסיס איתן. יתרון נוסף לסבאות בישראל הוא אופייה של המשפחה הישראלית, המושפע מן המסורות במשפחה המזרח-אירופית, שבה האם עומדת במרכז וילדיה שומרים על זיקה הדוקה עימה, ועל אחת כמה וכמה המשפחה המזרחית, בה עיקר הקשר הוא כזה.
בכלל, במשפחה היהודית לדורותיה שררו יחסים משפחתיים חמים ויחס של כבוד לסבים. יחד עם זאת צריך לזכור שבעקבות השואה, החברה הישראלית בודדה בצורה אלימה מדור שלם של סבים וגדל כאן דור של ילדים שלא זכה להכיר את סביו.
כתבה: מור אסל