פרישה מעבודה ותקופת הגמלאות, מהוות צומת משמעותי בחייו של האדם המבוגר. דליה נקר, עובדת סוציאלית בתחום הזקנה, ממליצה על אימון ככלי וכדרך חיים יעילים במיוחד
להתמודדות עם תקופה זו של החיים.

פרישה מעבודה הוגדרה בעבר כ"הפסקת עבודה בגיל 65 ונהוג היה לקשור אותה עם הזקנה ועם פרישה מתחומי חיים אחרים, כמו מעמד וזהות תעסוקתיים, חיי חברה, וכל פעילות שהיא. אדם שיצא לגמלאות — יצא "כדי לנוח" וחש כאילו זו "ההתחלה של הסוף".
כיום המושג של פרישה מעבודה קיבל הגדרות חדשות והתייחסות חברתית אחרת. גיל הפרישה הפורמאלי אמנם עלה ל 67- אך חברות רבות בחרו להתייעל ולמצוא פתרונות זולים כמו "פרישה מוקדמת", שפרושה הוא יציאה לגמלאות בגילאי55-50 , לעיתים באופן כפוי. פתרון שכזה יצר מצבי אבטלה מלווים במתח, לחץ ודיכאון, ללא כל הכנה מוקדמת לשינויים הרבים המתחוללים בתקופה זו.
מהם השינויים העיקריים שמתרחשים ביציאה לגמלאות?
1. סדר היום משתנה לחלוטין וכעת יש לארגן את הזמן באופן אחר.
2. הזהות האישית, זו שנבנתה במהלך עשרות שנות עבודה, משתנה והפורש מקבל זהות חדשה — פנסיונר, גמלאי.
לרובנו המושגים הללו נקשרים מייד עם "זקנה". על הפורש ללמוד לוותר על תפקיד העובד ועל תפישת ה'אני' הקשורה אליו.
3. ההערכה העצמית שנבנתה במשך שנות העבודה והיוותה מקור לביטוי היכולות והפוטנציאל האישי, משתנה. נוצר מעין חלל ריק ואובדן הערך
העצמי. אדם שאינו יצרני עוד והופך להיות עובד ב"דימוס".
4. רמת ההכנסה נפגעת אצל מרבית הפורשים. עליהם ללמוד כעת כיצד לארגן ולתכנן אחרת את החיים בהתאם ליכולות הכספיות החדשות.
5. בריאות גופנית ונפשית הייתה מקור לחוסן, סימן לנעורים. עקב השינוי הדרמטי עלול לחול מפנה במצב הבריאותי ומערכת של חששות, לחצים
ומתחים עלולה להשפיע על הגוף והנפש כאחד. גם הגיל המתקדם נותן אותותיו בירידה בראייה, בשמיעה, בכושר הגופני ובמיניות. על הגמלאי
הטרי לאמץ לעצמו — יותר מבעבר — אורח חיים שנועד לשמור על שלמותו ובריאותו.
6. שינוי בקשר הזוגי והמשפחתי הוא בלתי נמנע. גמלאים מבלים יותר בבית והקשר הופך להיות יותר אינטנסיבי ומשמעותי. זוהי תקופת הסתגלות
מחודשת לזוגיות ובה נבחנים גם התפקידים המסורתיים כהורים, סבים-סבתות ובמקרים רבים — אף כילדים להורים הזקנים.
7. המעמד החברתי משתנה אף הוא. מקום העבודה מהווה לרוב מסגרת השתייכות. הקשרים הבינאישיים שהתפתחו במשך השנים, מתרופפים
לאחר הפרישה ויוצרים לעיתים תחושה של דחייה ונטישה על ידי החברים הותיקים. רבים מתקשים למצוא תחליף לקשרים החברתיים שאבדו.
בתקופה זו, בנוסף לכל המשברים, על הפורש לגייס כוחות ומיומנויות חבויים על מנת לפתח קשרים חדשים, או לחדש קשרים ישנים.
פרישה מעבודה ותקופת הגמלאות, מהווים אם כן צומת משמעותי, נקודת מפנה בחייו של האדם המבוגר.
אימון לפרישה מציע לראות את התקופה הזו כ"התחלה" ולא כ"סוף". האימון מציע לבחון את ההזדמנויות החדשות והמרתקות שתקופת
הגמלאות מספקת.
כיצד אימון יכול לקדם?
אימון הוא מקצוע חדש יחסית ומתפתח והוא מתייחס לכל מישורי החיים האישיים: משפחה, חברים, לימודים ועסקים. הוא מיועד לאנשים שרוצים לעשות משהו משמעותי בחייהם, להביא לתוצאות בלתי רגילות, ליצור מציאות חדשה ולעצב את עתידם. זהו מסע לגילוי עצמי המתקיים באמצעות
דו-שיח בין המאמן למתאמן. במסע נפגש המתאמן עם כל העוצמות הקיימות בו ומפתח אותן על מנת שיוכלו לשרת אותו להפקת התוצאות הרצויות לו .
האימון גם פותח אפשרות לבחירות, מתוך תובנה כי פרק זה בחיים חב להיות המרתק והמעניין מכל. בשלב זה של גמלאות, ניתנת לאדם ההזדמנות להיות מעורב יותר בחייו, להוסיף חיים לשנים ושנים לחיים. הפורש של היום משוחרר מהלחץ של טיפוס במעלה סולם ההצלחה. הוא חופשי יותר לשאול את עצמו: מה אני רוצה לעשות? מי אני רוצה להיות? מהי מטרת חיי? החופש הוא מקור של כח ועוצמה בתקופה זו. הפורש אינו צריך להוכיח לאף אחד ממה הוא בנוי. זה הזמן לנער את שמיכת הציפיות שאחרים כיסו אותנו בה. זוהי הזדמנות פז לתת מענה לצרכים, לדחפים, לתשוקות ולשליחות שלו. הזדמנות לחוות "התחדשות" תוך מיצוי השאיפות, החלומות והמטרות שלו ולא של אף אחד אחר.
האימון נועד לאנשים השוקלים אפשרות של פרישה, או שזה עתה יצאו לגמלאות ומוכנים לצעוד קדימה
אף פעם אינו מוקדם מדי לתכנן את שארית החיים, את שנות הגמלאות. מותר להעז לחלום ולהאמין באפשרויות החדשות הנפתחות בתקופה נפלאה זו של החיים. פרישה המתרחשת בגיל +55 , מהווה פלטפורמה והזדמנות לבניית קריירה חדשה. פרישה כשלב מחודש בחיים, מהווה קרקע פורייה לצמיחה ולהתפתחות אישית. באימון מוזמנים הגמלאים לחולל אפשרויות שונות ליצירת חיים מהנים, מספקים ומוגשמים. באימון לפרישה עובדים על:
אבחון המוכנות לפרישה.
הגדרות ברורות לאדם שאתם רוצים להיות ולחיים שאתם שואפים אליהם.
חקירה, יצירה והרחבה של אפשרויות חדשות.
יצירת סדר יום ברור ומאפשר.
קביעת הצרכים בהווה והצבת מטרות לעתיד.
זיהוי הכוחות החבויים והגלויים למלא אחר השאיפות.
חקירה ועיצוב מחדש של הקשרים המשפחתיים והחברתיים.
יצירת מעבר חלק מחיי עבודה לגמלאות.
עיצוב תכנית אישית, ייחודית, מספקת ויעילה, למען העתיד.
לקיחת אחריות על הבריאות הנפשית, הגופנית, הרגשית והרוחנית.
תרגול יומיומי של משימות הנבחרות על ידי המתאמן והמאמן כאחד.
תפקיד המאמן הוא להביא בהירות, מיקוד ויעילות ולהוביל ולהניע לחיים אותם אדם רוצה לחיות. תפקיד המתאמן, לעומת זאת, הוא להתמיד, להיות מחויב לעצמו ולחייו העתידיים, להיות מוכן לחקור את הנחות היסוד שמעצבות את השקפת עולמו ולחולל הזדמנויות ואפשרויות חדשות לחיים מוגשמים.
ההמלצה למתאמנים: השתתפו בעיצוב חייכם. כוונות אינן מספיקות, אך הן מזמנות אפשרויות מימוש. צרו לעצמכם את המרחב הנכון להיות מי שתמיד רציתם להיות ולעשות דברים שבאמצעותם תחושו מוגשמים. לכל אדם, בכל גיל יש משמעות. אדם יכול לחיות חיים מלאים, מועשרים ומהנים אם רק ישכיל לקבל עליו את המחויבות הגדולה באשר לחייו בכלל, ובתקופת הגמלאות בפרט.
כתבה: דליה נקר
מאמנת לפרישה ולצמיחה בגיל המבוגר, עובדת סוציאלית, מנהלת פורום 'פרישה בynet- ומייסדת "גיל מהות" - מרכז לייעוץ ואימון לאוכלוסיה המבוגרת ובני משפחתם.