בשנים האחרונות מסתמנת הכרה גוברת בחשיבות החזרה לשורשים המשפחתיים, העדתיים והתרבותיים של כל אחד. מתברר שדווקא במדינה שבה הרוב שייך למהגרים מארצות שונות, ושבמשך שנים נעשה מאמץ לטשטש את השוני ולהדגיש את המשותף הישראלי-ציוני — מתגבר הצורך בביטוי אישי ובהתחברות למורשת המשפחתית. אחת התולדות של מגמה זו, היא אנשים משחזרים בכתב את סיפור חייהם ואת תולדות משפחתם. בדרך כלל מחלחל רעיון כתיבת הספר זמן רב עד שמחליטים להוציאו מהכוח אל הפועל. אירועים שקורים במשפחה, כמו יום הולדת עגול, חתונת כסף או זהב, יציאה לפנסיה, או אירוע חשוב אחר, עשויים לשמש גירוי לכתיבה. לעתים הצורך עולה דווקא מן הדור הצעיר, הילדים או הנכדים שמבקשים מן ההורה או הסבא/סבתא להעלות את סיפורם על הכתב.
דווקא במדינה שבה הרוב שייך למהגרים מארצות שונות, מתגבר הצורך בביטוי אישי ובהתחברות למורשת המשפחתית לעתים ספר הוא הדרך היחידה, שבאמצעותה מסוגל אדם לשתף את ילדיו ונכדיו בסודות שנשא עמו כל חייו.
לא אחת פונה אדם שרוצה להנציח את הוריו שהלכו לעולמם, לכותבי ספרי-חיים מקצועיים. "כבר אין לי את מי לשאול", אמר אחד מהם. "הוריי היו אנשים פתוחים שכל הזמן סיפרו לנו את שעבר עליהם, ויש אולי איזו דודה זקנה שעוד זוכרת קצת. יש לי כמובן תמונות ישנות וגם מכתבים צהובים מיושן. אתם חושבים שניתן להוציא מזה ספר?" התשובה: כמובן שאפשר. בתהליך לא ארוך ניתן להקליט את בני המשפחה, לתרגם את המכתבים הישנים ולשלבם בספר. גם התמונות הישנות שובצו ובסופו של דבר הופק ספר מרתק ויפה, שהנציח את הסיפור המשפחתי.
ברוב המקרים אנשים מגיעים לכותב כשהסיפור טמון בתוכם, ואין בכוחם או ביכולתם להעלותו על הכתב. לאנשים כאלה מציעים צוות מקצועי, שיסייע בידם להגשים את החלום.
שנים של תיעוד אישי ומשפחתי לימדו אותנו, שהדור הצעיר מבקש בלהט להתחבר אל שורשיו, לדעת על מוצאו ועל הדורות שקדמו לו במשפחה. הפתרון: הפקת ספר חיים
דווקא במדינה שבה הרוב שייך למהגרים מארצות שונות, מתגבר הצורך בביטוי אישי ובהתחברות למורשת המשפחתית לעתים ספר הוא הדרך היחידה, שבאמצעותה מסוגל אדם לשתף את ילדיו ונכדיו בסודות שנשא עמו כל חייו.
ברוב המקרים אנשים מגיעים לכותב כשהסיפור טמון בתוכם, ואין בכוחם או ביכולתם להעלותו על הכתב.
שליחות חשובה
איך נולד ספר? תהליך כתיבת הספר שונה מאדם לאדם. יש אנשים שפונים לכותב מקצועי עם כתב יד מוכן שכתבו בעצמם, ולפי מצב הטקסט — נעשית עריכה מקצועית.
בפגישה הראשונית לומד הצוות המקצועי להכיר את האדם, להבין את מטרתו בכתיבת הספר ואיזה מסר הוא רוצה להעביר לדורות הבאים. הצוות מנסה לעמוד על טיבו ועל רגישויותיו ו"לשדך" לו את המראיין-עורך המתאים ביותר הן מבחינת הרקע המקצועי שלו, הן מבחינת אישיותו. אנשי צוות כאלה באים מתחומי עיסוק מגוונים: עיתונות, אקדמיה, הוראה, עבודה סוציאלית, וכמובן כתיבה ספרותית ועריכה.
שלב הריאיון — במהלך כמה מפגשים עוזר המראיין למרואיין לדלות מנבכי הזיכרון סיפורים מהעבר, כולל אנקדוטות מרגשות, לעתים משעשעות, שיתנו "צבע" לספר. כי חשוב שהמוצר המוגמר יהיה מעניין.
שלב הכתיבה — ברוב המקרים נכתב הספר בגוף ראשון — כאילו האדם בעצמו כתב אותו והעורך-כותב משתדל לשמור על סגנונו האישי של המספר. במהלך הכתיבה שולח הכותב-עורך כל פרק, או כל כמה פרקים, לעיון הלקוח ולקבלת הערות ותיקונים. הפגישה האחרונה מיועדת, בדרך כלל, לבחירת תמונות ומסמכים שישובצו בספר.
שלב הגרפיקה — התמונות, המכתבים והמסמכים שנבחרו לספר — נסרקים ועוברים עיבוד לשיפור איכותם. הגרפיקאי מעצב כל עמוד בספר וכן את הכריכה. בעל הספר שותף לתהליך: מציע תמונה מסוימת לכריכה, או רעיון לעיצובה, ולעתים מקבל כמה דוגמאות — עד שמתקבלת כריכה לשביעות רצונו המלאה.
שלב ההגהה והדפסת הספר — ההגהה האחרונה נעשית על-ידי מגיה מוסמך. לאחר אישור העותק הסופי על-ידי הלקוח — עובר
הספר לדפוס, כשאנשי הגרפיקה עוקבים מקרוב אחרי תהליך ההדפסה, הן של הספר, הן של הכריכה, כדי להבטיח שלא תהיינה טעויות.
"החלטתי להצטרף להוצאה לאור שעוסקת בתחום של תיעוד, לאחר שכתבתי ספר לזכר הוריי", מספרת יהודית הלפר, עובדת סוציאלית, מראיינת וכותבת סיפורי חיים ב"קווים" הוצאה לאור. "כשיצא ספרי לאור, ריחפתי מאושר: הרגשתי שמילאתי את חובי להוריי, והידיעה שסיפור חייהם הונצח ויעבור מדור לדור — גרמה לי ולמשפחתי התרגשות רבה. לאחר ששככה מעט ההתרגשות הגדולה בעקבות הוצאת הספר, חשתי ש"חיידק" הכתיבה והתיעוד אינו נותן לי מנוח. הרגשתי שאני רוצה לעזור לעוד אנשים להגיע לרגע החגיגי והמרגש הזה, שבו אוסף של זכרונות וחוויות — הופך לסיפור שלם שכרוך בספר".
אחד מספרי האוטוביוגרפיה שהפיקה הלפר, היה של אדם מבוגר מקריית מוצקין. למרבה הצער, האיש חלה במהלך כתיבת הספר — אך הספיק לעבור על ההגהה האחרונה לפני שנפטר. הלפר הגיעה להלווייתו של האיש, ועל פי בקשתו בצוואה — קראה ליד הקבר פרק מתוך הספר שהיה כבר כמעט גמור. "בתום הטקס, כשהקהל החל להתפזר, שמעתי אנשים אומרים זה לזה 'הוא הספיק לספר את סיפור חייו'. כמו בני משפחתו, גם אני חשתי סיפוק שהסתייע בידי לכתוב את הספר, והרגשתי שמילאתי שליחות חשובה", מסכמת הלפר.
כתבה: יהודית הלפר
הכותבת היא עובדת סוציאלית, מראיינת וכותבת סיפורי חיים ב"קווים הוצאה לאור".