למעשה קיים מעין רצף מהמצב התפקודי הקל ועד לקשה ביותר, אליו עלול קשיש להיקלע. בצורה סכמתית ניתן לבטא זאת כך:
עצמאים לחלוטין
סוג המוסד: בתי דיור מוגן
לבתים אין צורך ברשיון משום שנחשב לבית משותף
אין שום גורם מפנה והדיור תלוי ברצונו החופשי והעצמאי של הדייר הקשיש
אין שום גורם בריאות המנפיק רשיון לכניסה לדיור ותלוי ביכולת של המוסד לספק את השירות הבריאותי לו זקוק הדייר הקשיש
אין השתתפות בתקציב
והגורם המפנה הוא פרטי בלבד
יש להגיע להסדר אחיד, כך שהמשפחה והקשיש לא יצטרכו לעבור מערכות בירוקרטיות כפולות, בכל מקרה של שינוי מצב תפקודי.
לבית המוגדר כ"דיור מוגן", אין צורך ברישיון תפעולי מטעם משרד ממשלתי כלשהו, והוא נחשב למעשה לבית משותף לכל דבר. לכן גם הכניסה לגור בבית כזה נעשית באופן פרטי לחלוטין וללא אפשרות לקבלת עזרה ממשלתית או ציבורית כלשהי. בעקבות הזדקנותם ושינוי במצבם התפקודי של חלק מדיירי בתים כאלה, החלו לאחרונה דיונים בעניין הפיקוח הממשלתי על בתי ה"דיור המוגן", ואחת השאלות המרכזיות היא: עד כמה ניתן להתערב בחייו הפרטיים של האדם, גם אם הוא נמצא במסגרת פרטית לחלוטין וללא עזרת קופה ציבורית כלשהי, ולעיתים אף אינו מעוניין שיבדקו את מצבו האישי, הפיזי או המנטאלי.
ב. מי מתאים למגורים בבית אבות
מיועד לאנשים עצמאיים או תשושים, כאשר במרבית המקרים מדובר במוגבלויות קלות. בתקופה האחרונה מעטים יחסית העצמאיים לחלוטין שפונים לבתי אבות, וזאת בעיקר וכח ההתפתחות המרשימה ברמת בתי ה"דיור המוגן". הקשישים התשושים מוגדרים כ"זקנים שמבחינת תפקודם הירוד, זקוקים לעזרה חלקית בפעילות היומיום" .אגב, בית האבות הוא כנוי מסחרי, וההגדרה המדויקת הרשומה ברישיון שניתן על ידי משרד העבודה והרווחה, היא "מעון". משרד העבודה והרווחה הוא גם הגורם המפקח, ובמקרה של זקנים חסרי יכולת כספית והמוגדרים כתשושים, הוא מהווה גם גורם מממן באופן חלקי או מלא. מערכות הרישוי והפיקוח שואבות כוחן מ"חוק הפיקוח על המעונות".
ג. מהו בית החולים הסיעודי או המחלקה הסיעודית או בית האבות הסיעודי
מיועד למקרים מוגבלים המוגדרים כלהלן: חולה סיעודי: אדם שמצב בריאותו ותפקודו ירודים כתוצאה ממחלה כרונית, או מליקוי קבוע גופני או מנטאלי, הסובל מבעיות רפואיות הדורשות מעקב רפואי מיומן במסגרת בעלת אופי רפואי לתקופה ממושכת, ושהתקיים בו אחד או יותר מהמצבים להלן:
- הוא מרותק למיטה או לעגלת נכים
- אין לו שליטה על הסוגרים, או על אחד מהם
- הוא מתהלך בקושי רב עקב פתולוגיה או סיבוכים של מחלות שונות.
חולה תשוש הנפש:
חולה מתהלך שסובל מירידה בתפקוד המוח (קוגניטיבית) במישורים כמו זיכרון, שיפוט, התמצאות, או אינטלקט, במידה כזאת שהוא זקוק לעזרה מלאה בפעילות היום יום, לרבות רחצה, הלבשה, אכילה, שימוש בשירותים (אי שליטה על הסוגרים), הכוונה בניידות והשגחה. מצב זה, בדרגות חומרה קשות מחייב, לפעמים, אשפוז במסגרת מתאימה (מחלקה לתשושי נפש). לשני סוגים אלו של מצבים תפקודיים, מיועדים "בית חולים סיעודי", או "מחלקה סיעודית",שלגביהם מחייב החוק רישיון של "בית חולים", שמוענק על ידי משרד הבריאות. אגף הגריאטריה של משרד הבריאות משמש גם כגורם מפקח, מפנה חולים ומשתתף בדמי אשפוזם על פי קריטריונים מיוחדים, הכל בהתאם למצב הכלכלי של הקשיש החולה ושל בני משפחתו מדרגה ראשונה. משרד הבריאות שואב כוחו מ"פקודת בריאות העם" ותקנותיה וממספר נהלים שמנפיק האגף לגריאטריה.
יש ליצור מערכות מחשוב שמקשרות בין הגופים הנוגעים בדבר, או להציב מרכז אחד בכל רשות עירונית למטרה חשובה זו.
ד. החולה הסיעודי המורכב:
חולה סיעודי מורכב-רפואי: כמפורט לגבי חולה סיעודי, ובנוסף אחת או יותר מהאפשרויות הבאות:
פצעי לחץ (מעבר לשפשוף שטחי, כולל רקמה נכרוטית(זונדה לקיבה)
מחלת סרטן מפושטת, שדורשת טיפולים אנטרליים ופרנטרליים, פליאטיביים, ושיכוך כאבים
עירויים תוך ורידיים ממושכים
חולים שמקבלים טיפול בדיאליזה
חולה סיעודי מורכב יימצא במסגרת אשפוז ברישוי משרד הבריאות. קופות החולים הן הגורם האחראי לאשפוז ולמימון הטיפול בחולה הסיעודי המורכב, אך לקופות יש אפשרות לדרוש דמי השתתפות מהקשיש או מקרובי משפחתו עבור הטיפול בו. כדאי לציין שבנוסף למערכת מוסדית לאשפוז מלא, קיימת גם מערכת גדולה ומסועפת של "אשפוז יום", או "מעון יום", שמיועדת לקשישים תשושים או תשושי נפש, הזקוקים להשגחה או לטיפול משך מספר שעות ביום. שרות כזה ניתן במקומות המיועדים לכך, שקיבלו רישיון ממשרד העבודה והרווחה, והנמצאים בפיקוחו. לקשישים שעומדים בקריטריונים המתאימים (תפקודיים וכלכליים) — יש זכות לקבל שרות במעון יום, הכולל הסעות מהבית ובחזרה, ארוחות וסוגי טיפול אישיים נוספים במקום. ההסדר הכספי נעשה על חשבון ביטוח סיעוד של הביטוח הלאומי.
אולם לא הכל חלק וברור. כל עוד עברו הקשיש ומשפחתו מערכת בירוקרטית אחת באחד המקומות שהוזכרו לעיל — ניחא. הבעיה הקשה נוצרת בעת הצורך לעבור מאחריות רשות אחת לאחרת, עקב שינוי תפקודי כמו, למשל, מתשוש — לסיעודי. את המצב הזה צריך לשנות ולהסדירו כך שהמשפחה והקשיש לא יצטרכו לעבור מערכות בירוקרטיות כפולות בכל מקרה של שינוי מצב תפקודי. דבר זה יכול להיעשות על ידי כינון מערכות מחשוב מקושרות בין הגופים הנוגעים בדבר, או על ידי הקמת מרכז אחד בכל רשות עירונית
למטרה חשובה זו.
כתב: דר' יואל שפרלינג , מחבר הספר" "ניהול מרכז גריאטרי, תיאוריה ומעשה".