מצלמה עושה היסטוריה
מתוך הכתבה של דנה ויילר-פולק שהתפרסמה בעיתון "הארץ".
רחל פישר, דיירת בדיור מוגן מגדלי אלישע, מחזיקה במצלמת קודאק מגיל 14, ומעלה היסטוריה נשכחת במחנות קפריסין.
הכתובת בכניסה לבית המלאכה של "העובד הציוני", במחנה המגורשים בקפריסין קבעה את העיקר: "מה אתה עשית היום בשביל ניקיונך וניקיון חברך?". מעפילים רבים שחיו שם משנת 1946, ראו את עתידם בכתובת אחת, ארץ ישראל. הכיתוב על הניקיון העיד – לדברי רחל פישר שתיעדה במצלמה את חיי המחנה – על תמימות האנשים שרצו רק להישאר בריאים ולהגיע ליעד.
רחל פישר בת 84, נולדה כאדית קורנהאוזר, בעיר קולוז'ר בטרנסילבניה (היום קלוז' ברומניה). עד מלחמת העולם למדה צילום ורכשה בכספה מצלמת קודאק 9X6. "המצלמה הולכת איתי מגיל 14", אומרת רחל, בעוד נכדה מוציא את המצלמה מהארון.
"קניתי אותה ומיד התחלתי לצלם בכל מקום. תחילה כהובי ואחר-כך כעבודה. המצלמה הלכה איתי לכל מקום מלבד אושוויץ. לפני הגירוש לאושוויץ נתתי אותה לזוג מכרים. לא האמנתי שאראה אותה שוב". רחל ואמהּ, שרדו, הן הצליחו לברוח מאחת מצעדות המוות. אחרי המלחמה הן חזרו לקלוז' שם אתרה רחל את אהוב נעוריה, יהודה פישר, והשנים נישאו. בדצמבר 1947 עלו השלושה לאוניית המעפילים "פאן יורק". הבריטים תפסו את האוניה ונוסעיה הועברו לקפריסין. "הגענו מהקור האירופי לחום – פתאום כולם סביב משחקים כדורגל ואוכלים תפוזים. היה לי קשה להתרגל ומהר מאוד חזרתי לדבר המוכר – לצילום".
רחל תיעדה את חיי המחנה, מההתארגנות הציונית שבו ועד חיי התרבות. הטיולים במחנה היו חלק משגרת היום כי המקום היה רחב. "היה ניסיון לחיות חיי שגרה, אנשים התחתנו , ילדו ילדים ואפילו קיימו תערוכות אומנות ביניהם גם אני. רחל ובעלה היו ממשוחררי קפריסין האחרונים. בישראל רכשה רחל פישר מצלמה חדשה ועסקה בעיקר בצילום ילדים. סרטו הקצר של נכדה מור אלנקוה (שלמד צילום), "מחנה קיץ", שעשה ביחד עם תומר כהן, בסיוע תמונות שצילמה סבתו במחנה בקפריסין זכה בפרס היצירה האיכותית בסינמטק חיפה. "מור אלנקוה: "אני סקרן ומתחקר את סבתא כל הזמן. מדובר בהיסטוריה סבוכה וקרובה כל-כך".