יום השואה הבינלאומי חל היום, זהו זמן טוב לנסות ולהבין את ההתמודדות של הניצולים עם החוויה הטראומתית שבשואה
יום השואה הבינלאומי חל היום, זהו זמן טוב לנסות ולהבין את ההתמודדות של הניצולים עם החוויה הטראומתית שבשואה. תחילה חשוב להבין מה היה מעמדו של ניצול השואה במחנות הריכוז: המחנות היו למעשה התחנה האחרונה לקורבנות רבים. משפחות רבות נמחקו, ניצולים איבדו ילדים, הורים ומכרים סביבם. נתלשו מהחיים המוכרים להם והפכו למושא לעג וביזוי. החיים במחנות צמצמו את האסיר לכדי מספר, נחות מכל חיה. חיו את ההפרדה מבני משפחה וחברים, ובתנאים היגייניים זוועתיים ורעב. חיים בתוך המחנה על פי עדויות רבות, הם ערניים מאוד, כאשר יצר ההישרדות היה המצפן היחידי, וערכים, תרבות ומוסר הרבה פעמים היו מצרך נדיר.
התסמינים הנפוצים בקרב הניצולים:
דפוסי ההתנהגות של ניצולי שואה יכולות להיות מסווגות בקטגוריות רחבות :
זיכרון המוות: אדם החווה מוות סביבו באופן אינטנסיבי כל כך, התמונות הללו למעשה נצרבו באופן קבוע בזיכרונותיו. ואלו ממשיכים לרדוף אותו, ולהביא אותו למצב נפשי לא מאוזן.
תחושת האשמה : רבים מהניצולים חיים עם אשמה תמידית - למה אני עדיין בחיים כאשר אחרים נספו? תחושת האשמה מחוברת ישירות לתחושת חוסר האונים שחווה האסיר במחנה הריכוז. כמו כן האשמה חלה על צורת התנהגותם במחנה - על כך שלא חשו כעס, או עצב בזמן השהייה במחנה, ופשוט חיו בחוסר תחושה.
חוסר תחושה: ניצולים רבים עודם חיים בחוסר תחושה כזו. כחלק מהפוסט טראומה חלקם מתקשים לחוות רגשות. חוסר התחושה הוא למעשה מנגנון הגנה שמטרתו להימנע מזיכרונות, מחשבות ורגשות. חוסר התחושה פוגע גם בניצול מכיוון שהוא יוצר פער בינו לבין הסביבה, ומונע מעצמו מגע אנושי.
חיפוש משמעות: נפגעי
פוסט טראומה רבים, וביניהם גם ניצולי השואה חיים בעימות מתמשך עם עצמם, בניסיון לתת משמעות לחוויה שעברו. שאלות כמו למה זה קרה לי? ומה הסיבות מאחורי האירועים שחוו.
מכיוון שתופעת הפוסט טראומה הינה מבוססת על הזיכרון, יכולנו לחשוב שעם עליית הגיל, התופעה תדהה ושמחלת האלצהיימר דווקא מבורכת במקרים כאלו. לא כך הדבר, ומסתבר שאכן הזיכרון לטווח קצר הולך ויורד, אך דווקא הזיכרון לטווח ארוך, המחובר לחוויית הטראומה, נותר ערני מאוד. ולעיתים זיכרונות שהודחקו יתחילו להתפרץ דווקא בגיל מבוגר יותר ולשבש לחלוטין את חייו של ניצול השואה. רבים מניצולי השואה סובלים מהפרעות שינה, ולוקחים כדורים לשם כך, והסיוטים בזמן השינה לעיתים מאלצים אותם לישון דווקא ביום. רופאים המטפלים בניצולי שואה עם פוסט טראומה, יכולים לספר כי בעיות כמו שצוינו תרמו לכך שמעט מאוד ניצולים פונים לעזרה מקצועית וייעוץ מקצועי עד שזה מגיע למצב שאין זה עוד בשליטתם - ישנם ניצולים החווים דיכאון עמוק מאוד ואף מנסים להתאבד.
הטיפול המקצועי לניצולים החווים פוסט טראומה
הטיפול בדיכאון הינו טיפול תרופתי, אך לרוב הטיפול נעשה על ידי פסיכותרפיה. מטרת הטיפול הוא לעזור לניצולים להשלים עם עברם, ההשלמה היא הכרחית בכדי שהמטופל לא יכנס לתוך מרה שחורה של ייאוש. טיפול באמצעות שיחות המחזירות אותם לחוויות מהעבר, וניסיון להתמקד במעשיהם שלהם ופחות במה עשו להם. בנוסף מטפלים רבים מעודדים ניצולים לשוחח על זיכרונותיהם בפני קהל, בכדי לתרום לתחושה שלהם, שהם תורמים לזיכרון הציבורי ושומרים על העדות למען לא ישכח.