אובדן בן זוג בגיל הזהב

יחד עם זאת, בעוד שרוב האנשים שמאבדים בן זוג בגיל צעיר מצליחים להתגבר ולהמשיך הלאה, בגיל הזהב אובדן בן זוג יכול להוביל לדיכאון, להרגשה של התקרבות למוות גם עבור בן הזוג שנותר בחיים ולתחושה שלא נותרה סיבה לחיות.

 

למרות זאת, גם בגיל הזהב ניתן להתאושש מאובדן בן זוג, ולאחר שעוברים את כל אותם שלבי האבל המוכרים בכל גיל, ניתן להמשיך בחיים, להתאושש, לחזור לחייך ולהתמלא בתקווה. איך עושים זאת? קודם כל משלימים כראוי את כל שלבי האבל.

 

 

שלב ההכחשה הוא השלב הראשוני של האבל, השלב בו מסרבים לעכל את האובדן ולא באמת מצליחים להבין את המוות של בן הזוג. שלב זה נמשך מספר ימים או שבועות לאחר המוות, עד שהאדם באמת מעכל את העובדה שבן הזוג נפטר, ולא ישוב עוד. לאט לאט ההכחשה הופכת לכעס–כעס של בן הזוג האבל על הרופאים שטיפלו בבן זוגו, על החברים, על בני המשפחה, ובעיקרון – על כל העולם. בעזרת הכעס, האבל מצליח לשחרר את העצב שלו ולכן חשוב לתת לו לשחרר את הכעס ולא לעצור אותו. זהו, למעשה, השלב השני באבל.

 

 

שלב ההתמקחות הוא שלב השלישי, בו האבל עסוק במחשבות עם עצמו על מה שהוא היה יכול לעשות אחרת בכדי לשמור על בן הזוג בחיים.

 

 

שלב הדיכאון מגיע בדרך כלל מספר שבועות לאחר המוות, ולא מיד. בתקופה הקרובה למוות האדם מוקף בחברים ובבני משפחה ואינו יכול באמת להסתגר עם המחשבות של עצמו, אך ברגע שכולם חוזרים לחייהם, הוא נותר לבדו ואז מתחיל לעכל את הבדידות, במיוחד בגיל הזהב שבו אין לו עבודה או גורם אחר שיסיט את דעתו.

 

 

שלב ההשלמה הוא השלב האחרון מבין כל שלבי האבל, ובו למעשה האבל משלים עם העובדה שבן זוגו נפטר ולא ישוב עוד. לרוב, שלב ההשלמה מגיע כשנה לאחר הפטירה של בן הזוג, ובשלב זה האבל מתחיל להתאושש, לבנות את עצמו בחזרה והמחשבות על בן הזוג שנפטר פוקדות אותו בתדירות נמוכה יותר ויותר. אצל בני גיל הזהב ייתכן כי השלב הזה יגיע מאוחר יותר, ולכן חשוב להציע להם מקורות עיסוק בכדי להשכיח את מחשבות הדיכאון מהם ולסייע להם להגיע לשלב ההשלמה כמה שיותר מהר.