הפרעות הליכה בגיל הזהב

גיל הזהב בעולם המודרני הולך ומתארך. אם בעבר גיל זה נמשך במקרים טובים קצת מעל 10 שנים (מהכניסה לפנסיה) כיום עם עליית תוחלת החיים ניתן לחיות ברמה גבוהה במשך עשרות שנים לאחר סיום חובת העבודה. תקופת זמן זו מעניקה לנו שלל הזדמנויות לעשות את הדברים עליהם חלמנו כל חיינו, והוגבלנו בשל הכסף, המשפחה או העבודה. אנו יכולים למצוא שלל תחביבים חדשים, לבלות זמן עם אהובינו בין אם מדובר במשפחה או חברים, לנוח ללמוד, מה שנרצה. לצד תחושת החופש הזו, וההזדמנות לחיות את חיינו כמו שתמיד חלמנו עליהם, תקופת זמן זו מאופיינת בעצב רב, הנגרם עקב הדרדרות גופנית נמשכת.

בגיל צעיר, אנו כמעט איננו מודעים ומעריכים את תפקודו המושלם של גופינו, אנו לוקחים את בריאותנו כמובן מאליו ובמידה והיא נפגמת אנו ניגשים לקבל טיפול רפואי תוך תחושת וודאות שהבעיה תבוא על פתרונה. בגיל הזהב לעומת זאת, רוב הבעיות הרפואיות הינן כרוניות, חסרות טיפול יעיל להעלמתן, ומלוות אותנו ומשפיעות עלינו לשארית חיינו.

 

 

 

ההידרדרות הגופנית בגיל הזהב לצד החופש המושלם יוצרת תחושה של תסכול כבד ומר אצל מבוגרים רבים. סוף כל סוף אני יכול לחיות את החיים שתמיד חלמתי עליהם, והנה דווקא עכשיו הגוף שלי בוגד בי. אחת מהתופעות החמורות ביותר של בגידת הגוף, היא ההפרעות בהליכה. הפרעות אלה יוצרות חוסר אונים ומגבילות בצורה חריפה ביותר את עצמאות האדם המבוגר. ישנם שני גורמים עיקריים היוצרים את הפרעות ההליכה:

 

 

דיור מוגן הינו פתרון אפשרי למיצוי החוויה החברתית בגיל הזהב, יחד עם סיוע צמוד בהתמודדות עם הפרעות הליכה. ההמצאות במבנה המיועד לאוכלוסייה מבוגרת, עשוי כשלעצמו להקל רבות על התנועה ועל יכולת הניידות של הדייר, ולהקל עליו רבות.

 

באדיבות בית אבות עירוני רמת גן