הפרעות דלוזיונליות הן הפרעות שיכולות להופיע בכל גיל, אך מתגברות במיוחד בסביבות הגיל השלישי. במאמר זה נסקור את פירושה של הפרעה זו ונסקור את הגורמים, התסמינים, האבחון ודרכי טיפול אפשריות בהפרעה
מהן הפרעות דלוזיונליות?
הפרעה דלוזיונלית היא הפרעה על הספקטרום של ההפרעות הנפשיות, אשר הלוקים בה נוטים לפתח מחשבות שווא. מחשבות שווא, דהיינו שאדם בטוח כי במציאות מתרחש משהו שבפועל אינו מתרחש בה. בניגוד לסכיזופרניה, לרוב מחשבות השווא הדלוזיונליות אינן מנותקות לחלוטין מהמציאות ואינן ביזאריות, כלומר ייתכן מצב כלשהו שבו הן היו מתקיימות במציאות הממשית. סוגים נפוצים של מחשבות כאלו הן למשל פרנויה ומחשבות רדיפה, "שיגעונות גדולה", מחשבות ארוטמניות ומחשבות קנאה. לעיתים מתבטאת התסמונת גם בצורה סומטית, כלומר דרך חוש הריח או חוש המישוש. חשוב לדעת כי הפרעות דלוזיונליות יכולות לעיתים להתפתח בשלב מאוחר יותר לסכיזופרניה או לדמנציה אולם אין הכרח שכך יקרה, וכל עוד ההפרעה מוגדרת דלוזיונלית משמעות הדבר שהתפקוד של הלוקים בה סביר ואינו משובש בצורה חריגה.
הפרעות דלוזיונליות בזקנה
- גורמים – הפרעה דלוזיונלית איננה מחלה של הגיל השלישי בלבד, אך בזקנה אחוז הלוקים בהפרעות דלוזיונליות עולה באופן משמעותי, בייחוד אצל נשים. לא לגמרי ברור מהם הגורמים להתפרצות המחלה, אולם הוגדרו מספר גורמי סיכון להתפרצותה בסביבות הגיל השלישי. כך למשל, לעיתים רבות מופיעה התסמונת לאחר אירוע טראומתי בחייו של החולה, כדוגמת פטירת בן זוג, פגיעה בכושר הראייה או השמיעה, יציאה לפנסיה, שינוי גופני מהותי וכדומה.
- תסמינים ואבחון – התסמינים של הפרעה דלוזיונלית הן כפי שציינו קיומן של מחשבות שווא. הנפוצות ביותר הן מחשבות רדיפה, כגון פחד ממשי שמישהו מנסה להרעיל את החולה או לפגוע בו בכל דרך אחרת. מחשבות מסוג זה ילוו ברגשות חרדה ופחד. סוג אחר של מחשבות שווא מלוות דווקא בתחושות אופוריה ואלו מחשבות מסוג "שיגעון גדלות". על מנת לאבחן את החולה, עליו לסבול ממחשבות שווא דומות במשך חודש לפחות, בצורה כזו שאינה פוגעת בתפקוד היומיומי שלו והמחשבות אינן ביזאריות לחלוטין. כאשר מאבחנים את ההפרעה כדלוזיונלית קריטי לבצע אבחנה מבדלת לדמנציה, סכיזופרניה ואפילו שימוש בסמים, על מנת שיוענק הטיפול הנכון.
- טיפול – הטיפול בהפרעות דלוזיונליות בגיל השלישי עומד על שלוש רגליים. ראשית, טיפול תרופתי בתרופות אנטי פסיכוטיות שחשוב לזכור שלעיתים כרוך בתופעות לוואי ולא תמיד פועל ביעילות. שנית, טיפול פסיכותרפי על ידי גורם מקצועי שילווה את החולה באמצעות שיחות קבועות והבנת עולמו של המטופל. פעמים רבות מתמקד הטיפול הפסיכותרפי בשכנוע החולה כי יש לו הפרעה כלשהי, כי מחשבותיו הינן מחשבות שווא שאינן מעוגנות במציאות ושכנועו לשתף פעולה עם הטיפול התרופתי. לבסוף, הרגל השלישית של הטיפול היא הליווי סוציאלי על ידי עובדים סוציאלים או בני משפחה. כפי שציינו, פעמים רבות הגורם להתפרצות ההפרעה נובע משינוי פתאומי או צפוי באורח החיים – פטירתו של אדם קרוב, שינוי גופני, יציאה לגמלאות וכדומה. מכיוון שכך, חלק מהותי בטיפול הינו ליווי החולה על כל הצדדים של חייו, סיוע בהתמודדות טכנית ונפשית עם אובדן, ארגון סדר יום הכולל יציאה מהבית ומפגשים עם בני משפחה וחברים.
קבלת חוות דעת ממומחים
על מנת לדעת לאבחן במדויק ולקבל את הטיפול הטוב ביותר מכל הגורמים המעורבים, חשוב לפנות לקבל
חוות דעת מומחה מקצועית. מעבר לסיוע שיכול להגיש כל איש מקצוע המומחה לענייני הפרעות כגון אלו, חוות דעת מקצועית כזו יכולה לסייע בקבלת זכויות החולה מול גופים בירוקרטיים ובבית המשפט, ובהכרה שלהם במצבו של החולה.