השפעות הקורונה על הבדידות בבתי-אבות

בדידות בבתי אבות היא אחת מתופעות הלוואי הנפוצות ביותר של הקורונה. מלבד השפעת המגפה על בריאותם של קשישים או מבוגרים עם מערכת חיסון חלשה, הנחיות הריחוק החברתי גרמו לכך שהרבה מהם פשוט נשארו לבד. גם אם בפועל היו סביב אותם מבוגרים צוות של מטפלים, הם חוו את הבדידות בגלל המרחק מבני המשפחה, הילדים והנכדים.

 

הכי חשוב שכל בית אבות או מוסד סיעודי לתשושי נפש יתאים את עצמו להנחיות של משרד הבריאות. זה כמובן קשה כי צריך להביא בחשבון את העלויות הכספיות ואת ההשפעה על הצוות, אבל עדיין מדובר על חובה מוסרית וחברתית. באמצעות התאמות מסוימות מבחינת ביקורים למשל, אפשר לעזור למבוגרים וקשישים לראות את קרובי המשפחה שלהם, תוך כדי שמירה על כללי התו הירוק.

 

יש אחריות רבה לכל מוסד סיעודי שבו נמצאים בתי אבות. בראש ובראשונה, עליהם למצוא פעילויות מתאימות שינעימו להם את הזמן ויגרמו להם תחושת חיוניות ויפעילו אותם פיזית. לדוגמה פעילות גופנית קלה וסדנאות מותאמות לגיל. תחושת העשייה מעלימה מעט את הבדידות ומעבירה את הזמן. כיום ניתן גם לארגן קבוצות ביקור לבני המשפחות ולהשתדל לגשר על הפער שנוצר בחודשים האחרונים.

 

אי אפשר להתמודד עם השפעות הבדידות בבתי האבות בתקופת הקורונה בלי להיות קשובים לצרכי הקשישים. כמובן שגם זה דורש הקצאות של אנשי צוות והוצאה כספית לא מבוטלת, אבל את התועלת אפשר לראות בתוך זמן קצר. אם נשארים קשובים לצרכי הקשישים, לומדים כבר בזמן אמת מה מפריע להם וכך מונעים מהמצב להחמיר. כעת יותר מתמיד יש לשים לב לתמרורי אזהרה ולדברים אשר יכולים להעיד על הידרדרות הקשיש.

 

בני משפחה של קשישים במצב סיעודי כזה או אחר צריכים לקחת על עצמם את האחריות בכל הנוגע להתמודדות עם תקופת הקורונה. למרות הקושי, על בני המשפחה להישאר כל הזמן עם האצבע על הדופק ולוודא שההורים שלהם מקבלים את התנאים הכי טובים. אם למשל קשישים נמצאים במצב סיעודי וזקוקים להשגחה, או שחלה במצבם הידרדרות, לא כדאי להסתפק בבית אבות רגיל וצריך להעביר אותם אל מוסד סיעודי מיוחד לתשושי נפש.היתרון במוסד סיעודי לתשושי נפש הוא בעובדה שיש מסביב לקשיש תמיד אנשי צוות והוא לא נשאר לבד.

 

בסופו של דבר, התמודדות עם ההשפעות הרבות של הבדידות בבתי האבות בתקופת הקורונה שנוצרו בעקבות הבידוד החברתי, היא באחריות של משרד הבריאות והממשלה. בשביל שההתמודדות תצליח ותשיג תוצאות, על הממשלה להתוות מדיניות ברורה עם לוח זמנים קשיח. כך יכולים הקשישים, הצוות וכל הגורמים המעורבים לראות את האור ולשמור על אופטימיות שעוזרת להתמודד.