כשלא נוהגים, לא מבלים
נהגים מבוגרים עם ליקוי ראייה או ליקויים אחרים, מאמינים שאם יוכלו להמשיך לנהוג - יהיה באפשרותם לשמור על שליטתם העצמית ועל עצמאותם
נהגים מבוגרים עם ליקוי ראייה או ליקויים אחרים, מאמינים שאם יוכלו להמשיך לנהוג - יהיה באפשרותם לשמור על שליטתם העצמית ועל עצמאותם. כך על פי דו"ח שפורסם על ידי משרד העבודה והרווחה. הדו"ח מסתמך על מחקר שנעשה בארצות הברית בקרב קשישים שחדלו לנהוג בשל ליקויי ראייה.
המחקר התבסס על עדויות של 162 מבוגרים מעל גיל 60, שנאלצו להפסיק לנהוג בשל לקות ראייה. המשתתפים, של-50% מהם היה ניוון מקולה גילי - חדלו לנהוג ביוזמתם ורובם לא נהגו כבר למעלה מחמש שנים. לשני שלישים מהמשתתפים היה לפחות אמצעי אחד של תחבורה ציבורית בקהילותיהם, אך רק שליש השתמשו באמצעי תחבורה כזה.
הסיבה הבסיסית לירידה בראייה בקרב משתתפי הסקר הייתה ניוון מקולה (50% מהנשאלים), ל-13.5% הייתה גלאוקומה, ל-7.4% היה רטיניטיס פיגמנטוזה, ל-6.2% הייתה רטינופתיה סוכרתית, ל-8% היה קטרקט, ול-20.9% היו מחלות עיניים בסיסיות אחרות.
באשר לסיבה להחלטתה לחדול מלנהוג, התברר ש-69.1% הסכימו עם ההצהרה: "החלטתי שאינני רואה מספיק טוב להמשיך לנהוג". ל-13.6% הודיע הרופא שהגיע הזמן לחדול לנהוג, 3.7% אמרו שילדיהם או בני משפחה אחרים אמרו להם שהגיע הזמן לחדול, ל-4.3% הייתה תאונה והם החליטו לחדול לנהוג, מ-3.1% נשלל רישיון הנהיגה על ידי משרד התחבורה ול-3.7% היו התנסויות אחרות, שגרמו להם להפסיק לנהוג, כגון אובדן ראייה פתאומי.
כאשר נשאלו משתתפי המחקר על שינוי בפעילות מאז חדלו לנהוג, דיווח פחות מאדם אחד מכל חמישה על השתתפות מוגברת בפעילויות שונות. לעומת זאת, השתתפות במועדוני קשישים וקבוצות מאורגנות עלתה לגבי 30.6% מהמשתתפים. הפעילות השנייה והשלישית שבוצעו לעתים קרובות יותר, היו טיולים לבד ועיסוק בתחביבים. מספר האנשים הגדול ביותר – 78% - ציין כי יצאו לבדם בלילה לעתים תכופות פחות, ובעקבותיהם 62% שהפחיתו את עיסוקם בתחביבים, 61% שנסעו לעתים תכופות פחות לבתי חבריהם, ו-48.6% שלא ביקרו אצל קרובים באותה תכיפות כפי שנהגו כשיכלו לנהוג.