תת תזונה בקרב קשישי ישראל

25% מהקשישים בישראל מתים מתת תזונה, למרות שבישראל קיימת הגדרה של תת תזונה, לא משתמשים בה כמדד טיפולי

למרות שבישראל קיימת הגדרה של תת תזונה, לא משתמשים בה כמדד טיפולי. כמו כן אין נוהל שמחייב רופאים ואחיות לשקול קשישים שנכנסים לאשפוז. כך נמסר במסיבת עיתונאים שהתקיימה במלון הילטון בתל אביב, בהנחייתו של ד"ר דרור וסרמן, מנהל ביה"ח לטיפול שיקומי והמשכי "בית בלב".

במסיבת העיתונאים, בה הציג פרופ' אליה מרינוס מאנגליה, את מאסט - כלי מדידה מיוחד למיון תזונתי שעוזר לזהות תת תזונה אצל קשישים – השתתפו גם פרופ' פייר זינגר – יו"ר החברה הישראלית לתזונה,

ד"ר דנית שחר - חוקרת מאוניברסיטת הנגב לרפואה גריאטרית בהסתדרות הרפואית שערכה מחקר בנושא ההשפעה של המצב התזונתי על שימוש בשירותי אשפוז בישראל, ד"ר רונית אנדוולט – דיאטנית ראשית של מכבי שירותי בריאות ומרצה באוניברסיטת חיפה, ד"ר חיים בראל – המנהל הרפואי של רשת בית בלב, וד"ר יוספה כחל - רכזת בכירה, תחום תזונה בגריאטריה, משרד הבריאות.

המשתתפים התריעו על כך ש-25% מהקשישים בישראל מתים מתת תזונה ולא ממחלתם, כאשר את 15% מתוכם ניתן היה להציל עם טיפול תזונתי נכון. לדעת הדוברים הסיבה למותם של הקשישים נובעת מכך שמדינת ישראל מתעלמת מבעיית תת התזונה בקרבם. בין השאר: אין נוהל לשקילת קשישים שנכנסים לאשפוז. מסקר התזונה העולמי לבקרת מחלות של משרד הבריאות, גם עולה ששליש מהקשישים המתגוררים בבתיהם - מידרדרים למצב של תת תזונה. "למרות נתונים חמורים אלו מעדיפה המדינה להתעלם מהם, ומהעובדה שניתן למנוע לטפל בבעיית תת התזונה בקשישים, על ידי מספר בדיקות אלמנטאריות, כגון מעקב שקילה והערכת תיאבון", קובעת ד"ר שחר.

על פי הסקר, בגילים 65 עד 74 נמצאו 19% מהגברים ו-31% מהנשים בארץ בסיכון לתת תזונה. סיכון זה עולה עם הגיל ובקבוצת בני 75 עד 84, היו בסיכון לתת תזונה 27% מהגברים ו-37% מהנשים. מעל גיל 85 היו בסיכון לתת תזונה 37% מהגברים ו-51% מהנשים.

פרופ' פייר זינגר, סבור ש"תת תזונה היא מחלה שלא נראית לעין ומוגדרת כאויב השקט של הגיל השלישי" ואילו ד"ר דנית שחר, קבעה ש"פלח הקשישים בישראל, שמהווה בסך הכול 10% מהאוכלוסייה - צורך למעשה יותר מ-40% משירותי הבריאות, ומהווה עול כלכלי כבד על מערכת הבריאות ובתי החולים".

משתתפי מסיבת העיתונאים סבורים שמעקב שקילה, או הערכת תיאבון - יכולים לחסוך למדינה מיליוני שקלים. "30% מאשפוזי הקשישים בבתי החולים היו יכולים להימנע, ולחסוך בכך למשרד הבריאות מיליוני שקלים כל שנה", סבור פרופ' זינגר. לדבריו חוסר הבהירות לגבי מי נושא באחריות שקילת הקשישים בעת אשפוזם - הרופאים או האחיות - גורמת לכך ש"החולים נופלים בין הכיסאות".

"לימודי הרפואה באוניברסיטאות והאקדמיות השונות בישראל אינם כוללים בתכנית הלימודים את לימודי התזונה בצורה מובנית וכחלק מבחינות הגמר ברפואה", הוסיפה ד"ר דנית שחר. "לכן רוב הרופאים בישראל אינם יודעים לטפל או לזהות תת תזונה. גם לאחר זיהוי המצב התזונתי, המחסור בדיאטנים, או זמינות לשירותים אלה בקהילה - אינו מאפשרת טיפול ההולם בנושא".

חזרה לראש העמוד