תרבות הצריכה מיתרת את הקשיש

אחד הקשיים שאתו מתמודד היום האדם הקשיש, הוא הצניחה במעמדו בעולם המערבי המודרני, כחלק מתרבות הצריכה שמשדרת לו שהוא "מיותר".

אחד הקשיים שאיתו מתמודד היום האדם הקשיש, הוא הצניחה במעמדו בעולם המערבי המודרני, כחלק מתרבות הצריכה שמשדרת לו שהוא "מיותר". כך סבור ד"ר גיל וינבאום. במאמר באתר "מאמרים" מציין ד"ר וינבאום שבמקומות רבים אף עולה השכיחות של תופעות כגון שנאת זקנים, אפליית זקנים ואלימות נגד זקנים.

המאמר נכתב בעקבות מחקר שנעשה בסיוע המוסד לביטוח לאומי וקרן ספיר של מפעל הפיס, ושבו נבדקו 892 קשישים וקשישות מעל גיל 70 שהגיעו לאשפוז רפואי מכל סיבה שהיא בבתי החולים רמב"ם והדסה. הם נשאלו בשאלונים ישירים אם עברו התעללויות על ידי בני המשפחה המטפלים בהם ובנוסף פעלו החוקרים לזהות סימנים של התעללויות לא מדווחות .

הממצא המרכזי של המחקר הוא ש-24% מהנחקרים אותרו כסובלים מאחת או יותר מקטגוריות ההתעללות על ידי בן או בני משפחה מטפלים, בעוד שרק 6.5% שדיווחו על התעללות בפועל. נתון נוסף שנחשף במחקר הוא שכמעט אחד מכל עשרה קשישים (9.5%) מנוצל כלכלית על ידי בן משפחה שמטפל בו. 16.6% מהזקנים הוזנחו על ידי בני המשפחה שטיפלו בהם, 10.1% חוו התעללות נפשית וכ-2% חוו אלימות פיזית.

ממצא חשוב נוסף הראה שבקרב קבוצת הזקנים עם ירידה קוגניטיבית - חלה עלייה ניכרת באחוזים של אלה שחוו התעללות. כך למשל, 39% מהזקנים שחוו ירידה קוגניטיבית עברו הזנחה, 24% עברו התעללות פיזית ו-22.5% חוו התעללות נפשית. "בני אדם שונים נבדלים בצורה ניכרת ביכולתם להפיק את המיטב מגיל הזקנה", מסביר ד"ר וינבאום.

"אנשים שהגיעו בימי חייהם לסיפוק ומימוש עצמי בתחום המקצועי והאישי, יכולים לנצל תקופה זו כדי ליהנות מפירות עמלם, להשלים משאלות וציפיות שלא הספיקו במרוץ החיים. לעומתם, אנשים אחרים, שלא מיצו את האפשרויות השונות לאורך חייהם, גיל הזקנה יעמוד בסימן של מרירות, קינאה ותחושת החמצה קשה".

ד"ר וינבאום גורס שבתרבות בה החברה הפטריארכאלית היא השלטת, מקבלים הזקנים היום וקיבלו גם בעבר - מקום של כבוד. הזקנים כונו "זקני השבט" והם היו אלה שקיבלו החלטות בעבור שאר העדה על סמך ניסיון חייהם הרב. "אצלנו בישראל, ניתן לראות זאת עדיין בקרב העדה האתיופית, שהקאדי-החכם הזקן, הוא זה שפוסק במחלוקות", מציין ד"ר וינבאום.

אולם בתרבות המערבית הסגידה לנעורים היא קיצונית ומוגזמת. די לעיין בפרסומות שבעיתוני סוף השבוע. תמיד יופיעו שם בחורות ובחורים בעשור השני או השלישי לחייהם, כשהם בלבוש מינימאלי וסובלים (מרצון) מתת תזונה חמורה. הדוגמנים הללו הם מודל החיקוי ליופי, הצלחה ובריאות ולכן לא במקרה דוגמן באנגלית נקרא "מודל". "גם הפילוסופים הגדולים של המאה הנוכחית אינם חוסכים את דעתם לגבי הזקנה. "הטרגדיה של החיים היא שאנו נעשים זקנים מוקדם מדי וחכמים מאוחר מדי" – אמר בנג’מין פרנקלין. "השנים מקמטות את העור, אך שעמום מקמט את הנפש"- אמר דאגלס מקארתור.

"הכול רוצים להאריך ימים, אבל אף אחד אינו רוצה להזדקן" – אמר יוהאן נסטרוי.

ד"ר וינבאום אומר שיש זרם גדול בעולם הפסיכולוגיה, שטוען שהסיבה העיקרית לכך שבני האדם סובלים מדיכאונות, היא הידיעה כי ימיו של האדם על פני האדמה ספורים ושבשלב מסוים הוא ימות. כך למעשה האדם מנהל את חייו כאשר "עננת הזקנה והמוות" מרחפת כל העת מעל לראשו. אגב, האדם הוא גם היחיד מכל החיות והגזעים בטבע, שיודע כי בשלב מסוים הוא יעבור מן העולם.

במחקר שנערך בדנמרק בשנת 2006 התבקשו 500 אנשים רגילים לכתוב מה האסוציאציה שמעוררת בהם המילה "זקן". עשרת הביטויים הפופולאריים בהקשר הזה היו: נבול, שחוק, עייף, מיושן, תשוש, מקומט, מנוון, סנילי, ישיש, עבר זמנו. ד"ר וינבאום סבור שלכן אין זה מפתיע שרבים מנסים להתכחש לזקנה. רוב האנשים (בעיקר נשים...) עושים זאת בשתי דרכים עיקריות: תכשירים קוסמטיים וניתוחים פלסטיים.

"אך הכחשת ההזדקנות היא מכשול בפני למידה ויישום השיטות שיכולות לעזור לך להתמודד בצורה רציונאלית ואפקטיבית עם השינויים הפיזיים, הקוגניטיביים והנפשיים שמופיעים בצורה טבעית עם הגיל", קובע ד"ר וינבאום.

חזרה לראש העמוד