ל"משבר אמצע החיים" אצל נשים - אין קשר לגיל המעבר או להפסקת הפוריות. הגיל האמיתי שבו פוקד אותן משבר אמצע החיים, הוא הגיל שבו הילדים עזבו את הבית
ל"משבר אמצע החיים" אצל נשים - אין קשר לגיל המעבר או להפסקת הפוריות. הגיל האמיתי שבו פוקד אותן משבר אמצע החיים, הוא הגיל שבו הילדים עזבו את הבית. כך כותבת נרי לבנה ב"הארץ". בדרך כלל השם "משבר אמצע החיים" מתייחס לגברים – סבורה לבנה. פתאום, בגיל ארבעים או חמישים מתעורר הגבר ושואל את עצמו "אז זהו זה? זה מה שיש לעולם להציע בשבילי"? בערך באותה תקופה מתחילים הגברים להרהר באינטנסיביות בנושא המוות, וכמה שנים לאחר מכן הם גם נעשים בדרך כלל חולים ואחר כך מתים.
גם הגילויים הקומיים של המשבר הזה ידועים היטב - עגיל באוזן, זנב סוס או כתובת קעקע, התמכרות לכושר גופני ובניית גוף, סתם אופנוע גדול או שיעורי טייס. אחד הגילומים הידועים של המשבר הזה הוא ההחלטה להתגרש כדי לשאת לאישה מישהי צעירה בהרבה ולהקים איתה משפחה חדשה, החלטה שבגינו של השעון הביולוגי הידוע איננה אפשרית לנשים הנמצאות בעיצומו של משבר אמצע החיים.
במקום לדבר על "משבר אמצע החיים" אצל נשים נהגו רופאים ופסיכולוגים, גברים ברובם, לדבר על "גיל המעבר" (או, נורא בהרבה, "גיל הבלות"). הם התייחסו בנשימה אחת לתקופה שמחלוף שנה אחת לסיום המחזור ועד למוות, כלומר אותה תקופה שיכולה להיות בת עשרות שנים שבה האישה כבר אינה יכולה ללדת.
על פי המחקרים, בין נשים וגברים בגיל של אמצע החיים ישנו הבדל גדול בראיית העולם. נשים יותר אופטימיות לגבי העתיד שלהן. בעוד גברים מתחילים לחשוש מאוד מהמוות, נשים מתחילות להרהר בצורך לשנות את החיים. לרוב מדובר בשינוי רוחני או נפשי שמתאפשר משום שעכשיו יש להן סופסוף זמן פנוי, או משום שדבר מה יוצר אצלן תחושה של דחיפות.
כדי לבצע את המפנה בדרך הכי נכונה, נשים צריכות קודם כל לברר לעצמן מה הן רוצות. "אחד מהתרגילים המומלצים בספרי ההדרכה הוא לערוך רשימה של עשרה דברים שאנחנו אוהבות לעשות ואחר כך פשוט לעשות אותם", מפרטת לבנה. "דרך אחרת היא לנסות לדמיין איך ייראו חיינו בעוד שנה או שנתיים נניח, לאחר שנעשה את השינוי הרצוי. נשמע פשוט מאוד? מוזר לגלות כמה יכולים התרגילים האלה להיות קשים לביצוע ובעיקר השלב השני של התרגיל הראשון. מצד שני, כמו בנוגע לחיים עצמם, האלטרנטיבה מפחידה הרבה יותר.