כבר בשנת 2000 ערך החוג לטיפול נמרץ לב של האיגוד הקרדיולוגי הישראלי, האיגוד לרפואה פנימית והמרכז הישראלי לבקרת מחלות של משרד הבריאות — סקר שבדק את האפיון, סוגי הטיפולים והפרוגנוזה של החולים עם אוטם שריר הלב (התקף לב) שאושפזו בכל 26 בתי החולים בארץ במשך חודשיים.
אחת העבודות שנעשו ממאגר הנתונים של הסקר ושתוצאותיו הוצגו במסגרת הכינוס השנתי של האגוד הקרדיולוגי הישראלי, דנה בסוגיה: האמנם לאופן העברת החולים עם התקף לב לאשפוז, יש השפעה על הטיפול ועל הפרוגנוזה שלהם. בעבודה נבדקו בפרוטרוט:
1. אמצעי ההעברה לבית החולים של נפגעי התקף לב.
2. סוגי הטיפול שקיבלו החולים באמצעי ההסעה.
3. האם לאופן הגעת החולים לבית החולים הייתה השפעה על החלמתם.
לצורך העבודה הזו נבחרו 819 חולים עם התקף לב שאושפזו רק ביחידות לטיפול נמרץ לב ושמצבם הכללי בהגיעם לבית החולים — היה טוב ויציב. חולים שאושפזו במחלקות הפנימיות, או שמצבם בהגיעם לבית החולים לא היה יציב, הוצאו מהמחקר, על מנת לנטרל את השפעת גורמים אלה על תוצאות המחקר.
לאחר מכן החולים חולקו ל 3- קבוצות בהתאם לאופן הגעתם לבית החולים:
א. 299 חולים ( 37% ) הגיעו בניידת לטיפול נמרץ (נט"ן).
ב. 199 חולים ( 24% ) הגיעו באמבולנס רגיל (ללא רופא).
ג. 321 חולים ( 39% ) הגיעו לבית החולים בכוחות עצמם, לרוב ברכב פרטי.
החולים שהגיעו בנט"ן כללו יותר גברים ( 82% ) ויותר חולים עם היסטוריה למחלת לב קודמת ( 25% ), לעומת שתי הקבוצות האחרות ( 76% ) ו 16%- בהתאמה. הבדלים ניכרים נרשמו בטיפולים שקיבלו החולים בדרך לבית החולים. כך, למשל, 76% מהחולים שהגיעו בניידת נט"ן — קיבלו אספירין בלעיסה בטרם הגיעם לחדר המיון, לעומת 46% ו 2%-בהתאם אצל החולים שהגיעו באמבולנס רגיל וברכב פרטי. תרופות אחרות שניתנו ביתר שכיחות לקבוצה שהגיעה עם נט"ן — היו הפרין ולידוקאין, תרופות חשובות לייצוב מצב החולים עם אוטם שריר הלב.
הסקר הראה יתרון בולט לקבוצת החולים שהגיעה לבית החולים עם נט"ן, לעומת אלה שהגיעו באמבולנס
רגיל או ברכב פרטי.
רוב החולים ( 98% ) שהגיעו עם נט"ן, אושפזו מיד לאחר המעבר בחדר מיון — ביחידות לטיפול נמרץ. 10% מהחולים שהגיעו עם אמבולנס רגיל, או ברכב פרטי, אושפזו תחילה במחלקה פנימית ובהמשך הועברו ליחידה לטיפול נמרץ לב. בדיקה של משך הזמן מתחילת המחושים בחזה ועד לאשפוז, הראתה שהוא היה באופן משמעותי קצר יותר בקבוצת החולים שהגיעו עם נט"ן: 178 דקות לעומת 215 דקות, ו 224- דקות אצל החולים שהגיעו באמבולנס רגיל או ברכב פרטי בהתאמה. בעוד שלא נמצא הבדל בטיפולים התרופתיים שקיבלו שלוש הקבוצות, החולים שהגיעו עם נט"ן עברו יותר בדיקות וטיפולים פולשניים כמו צנתור לב וטיפולים עם בלון וסטנטים, בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות. התמותה בתום 30 יום מהאשפוז — הייתה נמוכה יותר 5.8% — בקרב החולים שהגיעו עם נט"ן, לעומת 9.8% ו 7.1%- בקבוצת החולים שהגיעו — באמבולנס רגיל או ברכב פרטי בהתאמה. מאחר והיו הבדלים בין הקבוצות, נעשה שקלול נתונים על מנת לענות על השאלה: האם לאמצעי התעבורה לבית החולים אצל חולים עם התקף לב, הייתה השפעה על הפרוגנוזה שלהם. החישובים הסטטיסטיים הצביעו על כך שגם לאחר שכלול כל המשתנים, היה יתרון בולט בקבוצת החולים שהגיעה לבית החולים עם נט"ן, לעומת שני אמצעי התעבורה האחרים.
הכותב: פרופ' שלמה בכר - מנהל מטה המחקר של העמותה למנע התקפי לב בישראל