עצם הירך עלולה להישבר כתוצאה מחבלה בכל גיל. הדבר נפוץ בעיקר אצל אנשים שעברו את גיל 56. דלדול רקמת העצם עם הגיל, גורמת להקטנת צפיפות העצם, וזו הופכת שבירה.
אחמד דראושה - פיזיותרפיסט בבית אבות משל"ב עפולה מרחיב בכתבה את חשיבות הטיפול הפיזיותרפי לאחר שברים בירך.
אצל נשים, בגלל קצב דלדול העצם, הסיכון גדול פי 3 ביחס לגברים. מרבית השברים נוצרים בצוואר עצם הירך או בחלק העליון של עצם הירך. הסיבה העיקרית לשברים אצל קשישים היא נפילה כתוצאה משינוי פתאומי בלחץ הדם, חוסר ערנות, הפרעה בקצב הלב, בעיית ראייה, חולשה גופנית, ארועים מוחיים ובעיות שיווי משקל. שברים ניתנים לתיקון בניתוח גם בקשישים שעברו גיל 80. הדבר מצריך זמן וסבלנות. ככל שמצב בריאותו של הנפגע טוב וכושר התנועה שלו רב יותר סיכוייו להחלמה מהירה עולים.
סימפטומים:
כאבים חזקים בירך או במפשעה, חוסר אפרות להיתמך ברגל הפגועה, סימני חבלה ונפיחות באזור הירך, התקצרות הרגל הפגועה ופנייה של כף הרגל הפגועה כלפי פנים או חוץ.
גורמי סיכון לנפילות:
גיל
מחלות כרוניות כגון: סוכרת, פרקינסון, טרשת נפוצה
מין הנפגע - נשים מאבדות מסת עצם בקצב גדול יותר מגברים
היסטוריה משפחתית -גורמים גנטיים, משפיעים על מסת העצם ודחיסותה
תזונה
עישון וצריכת אלכוהול
תרופות - עלולות להאיץ אובדן עצם ולהגביר סיכון לאוסטיאופורוזיס ושבר בירך.
סיכונים סביבתיים:
גורמים שעלולים להוות מכשול ולגרום לנפילה כגון: שטיחים, רצפה מחורצת, תאורה לקויה, כבלים וחוטי חשמל, מדרגות ללא מעקה.
טיפול:
במרבית המקרים הפתרון העדיף יהיה ניתוח. רק במקרים של מחלה קשה עם סיכון ניתוחי, עשוי הרופא להחליט על שימוש במתקן מתיחה. במקרה זה הבעיה היא חוסר האפשרות לנוע תקופה ממושכת בה עלולים להיווצר קרישי-דם ברגליים ולנוע לריאות ולהיעצר בעורק, דבר שעלול להיות קטלני. בנוסף עלולות להתהוות בעיות כמו פצעי לחץ, דלקת ריאות, דלקת דרכי השתן ודלדול שרירים.
שברים בצוואר עצם הירח ינותחו בהתאם לאזור השבר, חומרתו וגיל החולה באחת מ - 3 השיטות הבאות:
1. ברגי מתכת. אם בעקבות השבר העצם עדיין ישרה יבוצע הטיפול על ידי החדרת ברגי התכת לעצם כדי לקבע אותה, שיטה זו קרויה תיקון פנימי.
2. החלפה חלקית של מפרק עצם הירך. אם קצות העצם השבורה אינה ישרים או שהם ניזוקו, יתכן שיהיה צורך בהסרת ראש העצם והצוואר והחלפתם בתותבת מתכת.
3. החלפה שלמה של מפרק הירך. בתהליך זה מוחלף חלקה העליון של עצם הירך ומכתש האגן בתותבות, השיטה תועדף במקרה של פגיעה במפרק כתוצאה מדלקת פרקים או פציעה קודמת, שפגעו בתפקוד המפרק בעבר.
בשברים באזור החלק העליון של עצם הירך נהוג להחדיר בורג מתכת, שיהדק יחד את חלקי העצם השבורה, בורג זה מחובר למשטח היורד לאורך עצם הירך. המשטח מחובר באופן דומה במקומות אחרים לאורך העצם, כל זאת לשם ייצוב העצם. עם התאחות העצם יאפשרו הברגים לחלקיה להתהדק, כך שהקצוות יגדלו יחד. זמן האשפוז לאחר ניתוח עצם הירך היא מספר ימים בלבד. ההמשך יהיה בעזרת טיפול פיזיותרפיה. לאלו שאינם מסוגלים להפעיל לחץ על הירך ונותרו ללא כל עזרה, יהיה צורך לדאוג לסיוע בבית. התקופת ההחלמה יהיה על החולה להיעזר במתקן עזר, כמו מקל הליכה, הליכון או קביים במשך מספר חודשים.
לפיזיוטרפיה בבית אבות משל”ב חשיבות רבה בטיפול הניתנים לדיירים. לאחרונה נרכש מכשור ואביזרים חדשנים בכדי לעזור ולקדם את החלמתו של המטופל בעזרת צוות פיזיותרפיסטים מיומן ומקצועי. דיירים רבים מגיעים במצב תיפקוגי ירוד עם חוסר יכולת בנשיאת משקל וקושי בהליכה, אפילו עם מכשירי עזר. אנו לא מסתפקים בשמירה על המצב הקיים ומיישמים בדיקות ואבחונים חדשים לצורך התווית תוכנית טיפולית, שתאפשר החלמה מהירה וחזרה לתפקוד ועצמאות עד כמה שאפשר.
ככל שרצונו של האדם להשתקם גדול יותר - כך גדיךם סיכויי ההצלחה בטיפול. רמת המוטיבציה, מבנה האישיות ומצב רוחו של המטופל, הם גורמים בעלי חשיבות עליונה להצלחת הטיפול בכלל ובאוכלוסיית הקשישים בפרט.
מתוך 190 דיירים בבית האבות, 30 דיירים %8.51 התקבלו לאחר שבר בירך, מהם שניים עם יותר משבר אחד בעבר. מתוך 30 דיירם אלו, 25 התקבלו למחלקה סיעודית. 4 למחלקת תשושים ואחד למחלקת תשושי-נפש. כולם המשיכו כאן בטיפול פיזיותרפיה בהתאם למצבם. שניים מהם השתפרו מבחינה תפקודית עם אפשרות לניידות חופשית והועברו למחלקת תשושים.
ל - 14 דיירים בבית האבות ארע שבר בירך תוך שהותם כאן. מתוכם 4 דיירים שהיו להם כבר שברים קודמים. 6 מדיירים אלו סיעודיים, 3 תשושים ו - 5 תשושי-נפש, שלא ניתן היה לשקם בגלל חוסר שיתוף פעולה מצידם, והם הועברו למחלקה הסיעודית. הדיירים התשושים חזרו לניידות מלאה בעזרת הליכון, לאחר טיפול פיזיתרפיה אינטנסיבי.
סך-הכל 21% מדיירי המוסד עברו שבר בירך. גילם הממוצע 84 שנים (64-101 ) ומעל %70 מהם נשים, בדומה לממצוע הכללי בבית האבות. נתונים אלו מצביעים על היקף הבעיה וחומרתה והחשיבות שבטיפול הפזיותרפי בהעלאת הסיכוי לשפור תפקודי. נושא אחר שיש לדון בו, הוא כמובן, הטיפול המונע.