טיפול פסיכולוגי בגיל 60 +

מפקידים מחשבות כמוסות
הייעוץ "תפור" לפי בקשת הפונה. מסבירה דר' בר-טור: "יש מי שמעוניינים להתמקד בשאלה אחת בלבד, כמו, למשל, האם לעבור לדיור מוגן או לבית אבות? איך לשמור על קשר טוב עם הנכדים כשההורים-הילדים  מסוכסכים ביניהם ו/או עומדים בפני גירושים? איך מתמודדים עם חילוקי דעות במשפחה, עם תחושות קיפוח של ילדים, עם בדידות ואכזבה מילדים ונכדים שאינם שומרים על קשר תכוף מספיק? איך מתמודדים עם בקשות של ילדים לכספים, שרותי בייביסיטר שלא תואמים את רצונות ואפשרויות ההורים ועוד.

"יש לא מעט מבוגרים שמגיעים בחשש רב למפגש יחיד, אך נשארים לטיפול קצר מועד או ארוך יותר שבו על פי רוב עוסקים ברצון לשפר את איכות החיים ואת שביעות הרצון בזיקנה. ביניהם ניתן למצוא גברים שיצאו לגמלאות ומתקשים להשלים עם המציאות החדשה ולמצוא תכנים מספקים, כאלו שמתקשים מאוד להתמודד עם בן/בת זוג חולים או מוגבלים, אלמנים ואלמנות בשלבים שונים של תהליך האבל ועוד".

לדבריה היא משתדלת לבנות תכנית הכוללת 12-8 מפגשים בהם היא עוסקת עם המטופל בהערכה ובניהול זמן חיים, ובהערכה בתכנון של יעדים לשינוי בתחומי החיים השונים במסגרת מובנית כשכל מפגש עוסק בנושא אחר. "ישנם כאלה שזקוקים למפגשים כדי לדבר על העבר, לדבר על דברים שצפים ועולים בזיקנה כשיש יותר זמן, ופחות הדחקות ולעיתים האדם מרגיש שהוא מוצף בזיכרונות שחשוב לעבד. אחרים זקוקים לתמיכה ועידוד בשלב של חייהם, שבו הם מרגישים לעיתים חסרי כיוון ומטרה, עם זהות לא ברורה, או תסכולים שונים", מפרטת דר' בר-טור. "ישנם גם כאלו שנושאים איתם שנים רבות חוויות מרגשות ומסתפקים בכך שהם מספרים לי את ספור חייהם, מפקידים אצלי את הסיפור הפרטי, את המחשבות הכמוסות ולעיתים אף סודות שאינם יכולים לחלוק עם בני משפחה. לאלו אין ציפייה לשנוי גדול — אלא יותר לאוזן קשבת, עידוד ותמיכה".

לדעתה, דווקא בגיל מבוגר ניתן בסיוע הפסיכולוג, לגלות זווית חדשה ושונה לאירועים או מצבים שונים בסיפור החיים, שבעבר התקשו אנשים להבין או להשלים עימם. שחזור וניתוח האירועים הללו בפרספקטיבה של שנות חיים, ניסיון וחוכמה הינה התנסות משמעותית ביותר. "הטיפול הפסיכולוגי הוא אולי ההזדמנות האחרונה למפגש אינטימי של הזקן עם זולתו ועם עצמו. אפשרות לדיאלוג אמיתי, שבו חוזר הזקן ומתחבר לעצמי
המשוחרר מכבלי הגיל והשנים. בשונה מאדם צעיר, הזקן בטיפול נע על טווח זמנים רחב ביותר שיכול להכיל בתוכו גם שבעים, שמונים שנות היסטוריה אישית, חברתית והסיפור שהוא מספר יכול להיות מרתק", היא מעידה מתוך ניסיונה המקצועי.

לאור השונות הרבה במצבם של הזקנים מטרות הטיפול יהיו שונות ותלויות באדם ובנסיבות המיוחדות של חייו אומרת דר' בר-טור : הצבת המטרות צריכה להתפתח במהלך הקשר עם הזקן, תוך התאמת ציפיות ובהירות לגבי המצופה במהלך השיחות. חשוב גם מה המטפל מאמין שניתן להשיג בקשר הטיפולי. אם הוא אופטימי אך ריאלי בהצבת היעדים — הוא יעודד גם את המטופל ויחזק את המוטיבציה שלו לעבור תהליך של שנוי. אם הוא פסימי ואינו מאמין שיכול לחול שנוי — הדבר ישפיע על המטרות ואופן השגתן. חשוב גם שלא יהיה גם יותר מדי אופטימי ויציב יעדים לא ריאלים שיגרמו אחר כך לתסכול ואכזבה לו ולמטופל.

יש לאפשר למטופל לקחת שליטה על הטיפול, ולהחליט מתי וכמה פגישות לקיים:
"השאלה הנשאלת לא פעם היא: מה יכולת האדם הזקן להשתנות?  מסבירה דר' בר- טור. "כי בשונה מטיפול פסיכולוגי עם צעירים, החשש הוא שמאוחר מדי לעבור שנוי משמעותי. יחד עם זאת יש לאדם הזקן ניסיון וחכמת חיים שמאפשרים לו לראות דברים בצורה מפוכחת יותר ולהשלים, אולי בקלות יחסית לצעירים, עם מציאות מגבילה ומתסכלת. זהו משאב חשוב שיכול לסייע בתהליך הטיפולי. ידע אינו מספיק כל מטפל באוכלוסיה המבוגרת חייב להיות בעל ידע ומומחיות בטיפול פסיכולוגי ובידע בפסיכולוגיה של הזיקנה ו/או פסיכוגריאטריה — קובעת דר' בר-טור, אך מוסיפה באותה נשימה שהידע הוא הכרחי — אולם אינו מספיק. "מה שחשוב יותר מכל, זה יכולות בסיסיות של המטפל לגלות עניין אמיתי בזקן ובעיקר להיות אמפתי וחם כלפיו", היא מסבירה. "היכולת להבין את הזקן, להסתכל על העולם דרך העיניים שלו מתבקשת בעיקר כשקיימת שונות גדולה ברקע ופער תרבותי וגילאי בין המטפל למטופל. האמפתיה יכולה לגשר על פערים אלו ולתת למטופל את התחושה שמבינים אותו, בניגוד לתחושה הכללית שקיימת אצל לא מעט זקנים במצוקה שלא מבינים או לא מנסים להבין אותם באמת. "היכולת להעניק חום והרגשה של קירבה אף היא חשובה ביותר בטיפול באוכלוסיה שסובלת מבדידות וחוסר באהבה. לא פעם מטופל זקן מבטא עמדות שמרניות ונוקשות שאינן מקובלות על המטפל הצעיר. חשוב שהמטפל יקבל את הדעות האלה — גם אם הן מנוגדות לשלו וימנע מעמדה שיפוטית וביקורתית כלפי המטופל הזקן". המטפל חייב להפגין גם סובלנות וסבלנות. הקצב של הזקן איטי יותר. הוא יכול לדבר לאט, עם הפסקות בין המילים. יכול לקחת לו יותר זמן ויותר מילים להביע או לבטא רעיון או מחשבה כלשהי. לכן יש לתת לזקנים יותר זמן להגיד מה שהם רוצים להגיד. 

"חשוב בתחילה להקשיב להם מבלי לכוון אותם, כדי לתת להם להתבטא ללא איום וכן כדי ללמוד על אופן התפקוד שלהם. כאשר נוצר קשר והמטופל מרגיש בטוח יותר, ניתן לכוון או להסיט את נושא השיחה כשהוא סוטה מהעיקר", מסבירה דר' בר-טור. עוד היא ממליצה לאפשר למטופל לקחת שליטה על הטיפול, ולהחליט מתי וכמה פגישות לקיים. מטופלים זקנים נוטים אחרי מספר פגישות שבועיות להוריד את תדירות המפגשים והסיבות יכולות להיות שונות — היא מפרטת. החל מקשיים פיזיים וכלכליים לבוא לטיפול, ועד שמירה על אנרגיות או חשש מהתקשרות ותלות במטפל. לעיתים דווקא הפגישות הלא סדירות הן אפקטיביות יותר. כשהמטופל מגיע אחת לכמה זמן הוא ממוקד ועשה כבר "שעורי בית" לפני שהגיע לפגישה.

כותבת המאמר דר' ליאורה בר-טור - פסיכולוגית קלינית מומחית, מדריכה בפסיכותרפיה ומומחית לטיפול באוכלוסיה המבוגרת ובמשפחה הרב-דורית. היא מדריכה ומייעצת למנהלים ולצוותים שעובדים עם זקנים, מרצה בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב ומנהלת שותפה ב"צמתים" — מכון ייעוץ לאוכלוסיה המבוגרת ולמשפחה הרב-דורית בקניון רמת-אביב. היא חיברה את הספר "האתגר שבהזדקנות — בריאות נפשית הערכה וטיפול", בהוצאת אשל.