צוואה מאוחרת גוברת על הסכם בין הדייר לבית האבות

זאת, משום שיש ניגוד בין סעיף 8 לחוק הירושה ובין ההוראה בהסכם עם בית האבות. חוק הירושה קובע שההסכם בדבר התחייבות לתת מתנה לאחר המוות בטל, אלא אם נערך כצוואה.

בית המשפט לעיניני משפחה בתל אביב נאלץ להכריע בשאלה:
האם  הוראות צוואה גוברות על הקבוע בהסכם בין דייר לבין בית אבות, בכל הנוגע  לשאלה מי זכאי לקבל את דמי הפיקדון שהפקיד המנוח בבית האבות, לאחר פטירתו? 

בשנת 1996 נחתם הסכם בין הדייר המנוח לבין בית האבות, ובו נקבע כי במקרה של מות הדייר, הבנים והכלות שלו זכאים להחזר חלקי מהפיקדון שהועבר לבית האבות. אולם, בצוואתו האחרונה של המנוח מפברואר 2004, הוא ציווה את כל רכושו "כולל דמי הפיקדון שנותרו בבית האבות" לבניו (מחצית) ולנכדיו (מחצית). כנגד צוואה זו הוגשה התנגדות, וטרם ניתן צו קיום צוואה.

הוראות הצוואה גוברות
השופט נפתלי שילה קבע, כי יש לקיים את הוראות הצוואה האחרונה של המנוח, משום שהיא גוברת על האמור בהסכם. בהתאם לכך, הנהנים ע"פ הצוואה זכאים לקבל את הפיקדון.

השופט קבע, כי הוראת ההסכם שנחתם בין המנוח לבין בית האבות בטלה, מכיון שאינה עומדת בתנאי סעיף 8 לחוק הירושה, אשר קובע כי הסכם בדבר התחייבות של אדם לתת מתנה רק לאחר מותו של הנותן, בטל- אלא אם כן הדבר נעשה בצוואה.
השופט הדגיש, כי הפסיקה פירשה, כי במרבית המקרים, הסכם אחר בדבר הוראות לאחר פטירה, בטל בהתאם לסעיף 8 לחוק הירושה.

השופט הוסיף, כי כלל היסוד בדיני ירושה הוא "מצווה לקיים דברי המת". במקרה הנדון, המנוח התייחס באופן מפורש לכספי הפיקדון בצוואתו, ואין כל הצדקה לסטות מהוראתו המפורשת.

הכתבה באדיבות אתר משפטי, אינדקס עורכי דין ומידע משפטי לקהל הרחב.