בית האבות שלנו, משל"ב, השוכן לרגלי גבעת המורה, מוקף דשאים ירוקים וגינות מטופחות. מסביבו, יחד עם העיר עפולה, משתרעים שדות, כרמים ומטעים של מושבי וקיבוצי העמק. כבר נאמר ע"י המשורר כי "האדם עץ השדה" ועוד נאמר "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". שורות אלו, שכבר מזמן הפכו לקלסיקה, היו לנגד עיננו כאשר התחלנו "להכניס את הטבע הביתה" לפעילויות בקבוצות המשתלה.
דיירי בית האבות בחלקם תושבי העמק שהורגלו במשך השנים להינות מהצבעים, הניחוחות והמראות בהתאם לגידולים השונים ולבלוב הפריחות, לצבעי השלכת – כמו גם לשדות המשנים צבעם – חרושים, ירוקים, קצורים ומכוסי שלף. חלק נכבד אחר של דיירי הבית הינם עולים חדשים שהנופים הללו חדשים להם אך למדו לחיות אתם בשנים האחרונות.
משנאלצו הדיירים להיפרד מבתיהם ולעבור לבית האבות, השתנה מרחב המחיה שלהם ואף על פי שכל החדרים בבית האבות פתוחים אל מרחבי הדשא המקיף את הבית או למרפסות רחבות הפונות אל הנוף, מעדיפים הדיירים להישאר ספונים בחדריהם מרווחים ונעימים ככל שיהיו, הם ממעטים לצאת אל הסביבה הירוקה, הרוגעת והמרגיעה.
כאן נכנסנו אנו לפעולה, מפעילות תכנית התעסוקה של שלושת קבוצות הגינון בבית האבות: עובדת סוציאלית , מרפאה בעיסוק ועובדות תעסוקה. בתחילה בהיסוס, מתוך רצון לשנות ולגוון, ולאחר מספר ניסיונות מוצלחים, כשיטת עבודה קבועה, אחת לשבוע בשלושה מרכזים.
אנו מכניסות את השדה, הכרם והפרדס אלינו הביתה. בקבוצות מוסקים זיתים, קוטפים כותנה וגודדים תמרים בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו, בוצרים ענבים ומכינים יין, מקיימים פעילויות עם חמניות ותירס וקוטפים פרי הדר בחורף. החיטה הקצורה אף היא נושא לפעילות מקסימה "מהחיטה אל הלחם" ועוד ועוד.
באביב - פרחי הבר, הפורחים בשפע ובשלל צבעים בצידי הדרכים והכבישים, נראים נפלא בסידורים בתוך בקבוקי פלסטיק שעברו עיבוד בידי הדיירים מקבוצות הגינון והפכו לאגרטלים.
הרעיון המרכזי העומד מאחורי פעילויות אלו הוא ההנגשה המאפשרת גרייה של כל החושים: הצבעים, הריחות, הטעמים, מגע האדמה כמו גם הזיכרונות והתחושות שעולים עם המגעים המוכרים מן העבר.
בנוסף לכך קיימת גם הפעילות המוטורית העדינה וההדגשים על יציבה נכונה בזמן הפעילויות הנזכרות. כחלק מקבוצות הגינון וההתייחסות לעונות השנה, לחגים ולגידולים השונים, עוסקים הדיירים בפעילויות יצירה מחומרי טבע שונים (כגרעיני חמניות, שיבולים אצטרובלים, כפות תמרים ועוד) ויצירות אלו מקשטות את המחלקות ואת הבמה המרכזית בלובי בית האבות.
כל קבוצת גינון כזו מתחילה בהצגת חומר תיאורטי, תמונות, מוזיקה ושירים התואמים את נושא הפעילות ומהווים גריה חושית לקראתה. שולחנות העבודה ערוכים כשעליהם מפוזרים פריטים הקשורים באותו נושא (לדוגמא במסיק הזיתים מונחים על השולחן ענפי זית, שמן זית, זיתים מעובדים בדרכים שונות מוצרים מגזע עץ הזית וכמובן סמל המדינה ויונת השלום).
כהמשך טבעי לפעילות זו הנושא גולש גם לקבוצות האפייה שנערכות בסמוך לימי הגינון אנו מתייחסות לנאמר לעיל והדיירים אופים, בכל שלוש המחלקות מאפים הקשורים לנושאי הגינון: עוגיות תמרים, לחמניות זיתים, עוגיות פרי הדר ועוד.
המטרה היא להאיר מכיוונים שונים ולהדגיש את אפשרויות ההתייחסות לחוויית הטבע אותה אנו מציינות בהתאם לעונה, לחג או לגידולים החקלאיים האמורים.
לאחרונה מתפתחת שיטת הטבע-תרפיה. זוהי גישת טיפול חדשנית לפיה הטיפולים מתקיימים בטבע. השיטה מתייחסת אל הטבע כשותף בתהליך הטיפולי ומתאימה בעיקר לחולים הסובלים מדמנציה. כמובן ששיטה זו משלבת תחומי טיפול חדשניים ויצירתיים, אבל שואבת גם מהטקס המסורתי.
ואכן, בשתיים מתוך שלוש הקבוצות הפועלות במוסדנו, חלק מהפעילות, כאשר מזג האוויר מאפשר זאת, נערכת מחוץ למחלקה, במרחבי הנוף הפתוח. המפגש עם חילופי העונות, שינויי מזג האוויר, שונות הפריחות – הם מבחינתנו חלק מהטקס המסורתי המתקיים בטבע, שכאמור גם עליו מתבססת הטבע-תרפיה. מפגשי הפעילות בנוף המוכר והפתוח מאפשרים למשתתפים "להתחבר לתהליכי השינוי וההזדקנות.... ועוזרים להם לנרמל חוויות הזדקנות ולהתחבר לרצף של החיים" (דר' רונן ברגר, רונית שוורץ, דורות, פברואר 2010).
שיטת הטבע-תרפיה חיזקה בנו את האמונה, שבתחילת הדרך היתה מבוססת על אינטואיציה, ניסוי וטעיה, כי אנו עובדות נכון וכי ניתן לגייס את הטבע הסובב אותנו על כל מרכיביו ולעשותו שותף טיפולי במובן החווייתי. על כך יעידו התגובות החמות של הדיירים המשתתפים שאינם מחמיצים אף מפגש וכן תוצאות הפעילויות השונות המוצגות בכל רחבי הבית.