סיפור קסום על מפגש אקראי שיכול לשנות חיים שלמים. ג'רמין מתגורר לצד אימו בכפר קטן. הוא בחור פשוט, חבריו בכפר יאמרו אף קצת איטי, חסר השכלה אך בעל לב רחב. אחר צהריים אחד הוא פוגש על ספסל בכיכר הכפר את מרגריט, זקנה חביבה המדביקה אותו בתשוקה לקריאת ספרות יפה. מאה קילו ו-40 שנים מפרידים בין השניים, אך הם מפתחים ידידות מיוחדת במינה. מרגריט מקריאה באוזניו את ספריה האהובים, ספריהם של אלבר קאמי, רומן גארי ואחרים. ג'רמין נפתח לעולם חדש ומרהיב שלא זכה להכיר מאז היה ילד לא רצוי. מרגריט משנה את חייו של ג'רמין – מאדם סגור ומרוכז בעצמו הוא מתגלה אחר לגמרי, רגיש ומתחשב ובעל יכולות שהוא לא חשב שיש בתוכו, יכולות שינצל כאשר פגעי הגיל ישפיעו על מרגריט.
צרפת 2010 , 82 דקות. צרפתית - תרגום לעברית ואנגלית. הסרט מופץ על ידי סרטי אורלנדו, החל מה-22 לספטמבר 2010, בבתי קולנוע ברחבי הארץ. אחר הצהריים בכפר עם מרגריט על פי ספרה של מארי-סבין רוג'ה. בימוי : ז'אן בקר הפקה: לואי בקר תסריט ועיבוד: ז'אן לופ- דאבדי , ז'אן בקר דיאלוגים: ז'אן לופ דאבדי מוסיקה מקורית: לורן ווליי צילום: ארתור קלוקה עריכה: ז'ק ויטה עיצוב: תרז ריפו עיצוב תלבושות: אני פרייה ברטו
"שיר הלל לידידות ולאהבת ספרים... מבוצע ע"י שני שחקנים מבריקים", "אי אפשר שלא להישבות בקסם" , "הנאה מקסימלית – מומלץ לצפייה עם בגט וכובע ברט" , "סרט מקסים ומהנה" - ציטוטים מהעיתונות בעולם.
ראיון עם הבמאי ז'אן בקר:
איך גילית את הספר ומה גרם לך לרצות לעבד אותו לסרט?
יש לי אדם שמחפש עבורי פרויקטים אופציונאליים, הוא הראה לי את ספרה של מארי סבין רוג'ה. מיד כשקראתי אותו נכבשתי בקסמיו. מיד נמשכתי לדמות של האיש הנחמד הזה. קצת מחוספס בקצוות, קורבן של חוסר השכלה, שאפשר לטעות ולחשוב שהוא איש פשוט, אבל מסביבו יש רבים אחרים שהם במצב גרוע משלו ובעקבות המפגש הפורה עם הגברת הזקנה החמודה הוא נחשף לעושר שבקריאה והוא מתפתח. היא מפעילה את מוחו.
האם הכתיבה גורמת לך להנאה?
עבורי הרגע הנעים ביותר בעשיית סרט הוא הכתיבה והעריכה. אני רואה לנגד עיני את הצילומים עם מעט מתח כיון שאני חושש תמיד שלא נצליח להגיע למקומות ולדברים שחשבנו עליהם בזמן הכתיבה ועליך להשגיח כל הזמן ולהקפיד לא לסטות מזה.
האם תמיד חווית צילומים בדרך הזו?
כמובן, זה תמיד נעים לבלות שישה שבועות עם כנופיה נחמדה שהרכבנו לנו. אבל עלי להתוודות. זה יכול להיות מאד מעצבן לענות מדי פעם על אותה שאלה הנשאלת על הסט "מה אנחנו עושים?". אני תמיד חושב על התשובה שנתן סבסטיאו ג'פריסו (הבמאי והסופר שאחד מספריו הקודמים, one deadly summer, עובד לסרט על ידי ז'אן בקר) "אני לא יודע אבל אנחנו עושים את זה מצוין."
בזמן הצילומים אני מאד קשה, אני חייב להודות. אני מצלם הרבה, זה נכון, אבל מדי פעם אני יודע שכל טעות שאעשה תטה אותי מן המשימה שלי לעשות חסד עם החומר הכתוב. כל פרט חשוב במוחי, כיוון שזה בהחלט יכול לסכן את הצילומים. אני עושה הכנות רבות לפני תחילת הצילומים כדי להימנע מכך.
מתי חשבת על ג'ראר דפרדייה לתפקיד ג'רמין?
מיד בשלבים הראשונים. אפילו לפני שהתחלתי לכתוב את התסריט. נתתי את הספר לסוכן שלו שהוא גם חבר טוב. הוא שהציע את דפרדייה ושאל אם יוכל להעביר לו את הספר. ג'ראר קרא ושלושה ימים אחר כך דיבר איתי בהתלהבות רבה, למעלה משעה. במהלך השיחה הוא בחן ופרט את הפרטים הקטנים ביותר. אני חושב שהוא מכיר את הספר טוב כמוני אולי אפילו טוב יותר. אני חושב שהאהבה שלו לספר היא שחיזקה אצלי את הרצון העז לעשות ממנו סרט וכמובן ההזדמנות לעבוד שוב עם דפרדייה. לתפקיד הגברת הזקנה גייסנו את ג'יזל קסדסוס, השחקנית בת ה- 95. אחרי אחת ההקרנות אמר לי מישהו "השניים האלה נועדו לשחק ביחד" ושמחתי לשמוע את זה כיוון שזה מצביע בדיוק על הנושא של הסרט.
לאיזה כיון רצית שהסרט ילך?
אני אוהב לעשות סרטים פשוטים. כמו שאבי לעיתים אמר לי "בימוי טוב הוא בימוי שאתה לא מבחין בו. שאם אתה מבחין בו זה מושך את תשומת הלב מהספור, אתה מתרכז במשהו שהוא לא הכרחי וחיוני לסרט". הדרך שלי לביים היא ברובה ללוות את ההתפתחות של הדמויות שלי כמו שמופיע בספור העלילה ותמיד עם אותה מטרה. שאחרי שהצופים יצפו בסרטי הם יעזבו את בית הקולנוע קצת אחרת.
האם דרך עשיית הסרטים למדת איך לספר את הספורים שמרגשים אותך בצורה יותר טובה?
אני חושב שאני משתפר בכל פעם... אני צוחק, מה שאני מתכוון לומר זה שאתה תמיד לומד משהו חדש כשאתה עושה סרט ואתה מנסה לא לעשות את אותן טעויות פעמיים. ואתה משתמש בניסיון שלך מפעם לפעם.....
למה ביקשת מלורן ווליי להלחין את המוסיקה לנושא הסיום של הסרט?
זו לא תשובה כל כך מקורית, אבל אני פשוט אוהב את השירים שלו, את המנגינות. בהתחלה הוא סרב כיון שהוא חשב שלא יהיה לו זמן. אבל כשהראיתי לו את הסרט, הוא הסכים לבסוף. הכל קרה מהר מאד. חודש אחר כך הוא שלח לי נושא מוסיקלי מקסים שאהבתי מאד.
ראיון עם ג'רר דפרדייה
כבר עברת בעבר עם ז'אן בקר, כמה זמן אתם מכירים אחד את השני?
אני מרגיש שתמיד הכרנו אחד את השני. דרך המשפחה שלו, ז'אן הוא חלק מהמסורת הקולנועית שהחברים בה היו כמו אבות בשבילי. אם מדובר בשחקנים כמו גאבן, פייר ברסר ומישל סימון, או כותבים כמו מישל אודיאר, הכישרון הענק שלו לכתיבת דיאלוגים, אין פלא שז'אן הוא אחד היוצרים הנדירים כמו שברול. הוא שייך לסוג של קולנוע פופולארי שלאט לאט נעלם. צריך לצפות בסרטיו ולגלות את מה שמעניין אותו, כל הפרטים הקטנים, כמו המפגש בין הגברת הזקנה לבין דמותי שנראה - ואני מדגיש נראה, כמו האידיוט של הכפר.
האם הוא השתנה רבות מאז הסרט הקודם שלכם 'אליזה'?
לא, הוא חשדן כלפי עצמו, הוא אובססיבי ברצון שלו לקלוט רגעים של רגש אמיתי. רוצה שתחוש אמת בסרט שלו. זה לא בדיחה. הוא אמן אמיתי ואמנות אי אפשר להסביר במילים. מה שאני מוצא ביין או בפיסול. אתה חייב להיות קוסם. אתה לא יכול להסביר את זה. להכיר את ספר ההדרכה לבמאי לא עושה אותך לבמאי גדול.
איך אתה רואה את הדמות של ג'רמין?
הוא אדם חיובי באופן יוצא דופן וזה מה שכל כך יפה אצלו, הוא לא פשטני. הוא יכול להיות אני והוא מאד דומה לי כשהייתי נער בשרטרו, עד שיצאתי משם בגיל 13. ממש כמו ג'רמין, הבחנתי בכל דבר, צפיתי במתרחש. הוא מישהו שאני מכיר היטב. יש בו הרבה הומור והרבה אהבה. תראה את מערכת היחסים שלו עם אמו. למרות שהוא מעולם לא קיבל ממנה אהבה הוא אינו מאשים אותה. והנערה הצעירה מאד מאוהבת בו. כשאתה רואה אותם ביחד לא ניתן להבחין בפער הגילים בניהם. בניגוד למה שהרבה אנשים יכולים לחשוב, ג'רמין הוא בהחלט איש של זמננו.
איך היתה העבודה עם ג'יזל קסדסוס?
הנאה צרופה, כיון שאני הופך לצופה ברגעים הללו. זה מדהים ואמיץ לראות אישה בגילה לומדת את השורות ונמצאת בפוקוס מלא ובדיוק רב. אבל מה שאהבתי במיוחד זה הנשיות הרבה שלה, שהיא עדיין יוצאת דופן. היכולות שלה לפלרטט, שהם לדעתי תוצאה של חיים טובים ובעיקר האהבה, התקווה והאמונה שליוו אותם. מישהו שלא מאמין בשום דבר לא יכול היה להזדקן בצורה כזו. היא מאמינה בציפורים, ביופי, בעצב. יש כל כך הרבה אנשים שאינם מסוגלים לחוות את תהפוכות החיים והכאב. כששיחקתי איתה, ראיתי את כל זה. וכששיחקתי מולה הרגשתי משוחרר. השחרור הוא כשאינך מפחד משום דבר כשאתה מרגיש חזק כמו החיים עצמם.
האם אתה נהנה מלשחק עדיין?
כן כמובן, אני עושה דברים רבים כשאיני מצלם. זה סוג של מנוחה בשבילי לצלם סרט. אם דרך עשיית סרטים השתנתה, הצוותים והאנשים הם עדיין אותו דבר. התנסיתי בהפקת סרטים אמריקאיים עם תקציבי ענק וגלקסיה של עוזרים. זה יותר מדי בשבילי. לא נשאר מקום למשהו אמיתי וטבעי. אני כמו הדמויות בסרט חי בהווה. אני מעשיר את עצמי באופן קבוע עם ההווה. אני מתכוון לכל מה שעובר עליך או חומק ממך כשאתה ישן, כשאתה אוהב, כשאתה מתבונן. כל מה שמטביע את חותמו עלייך. ובזיכרונך כמו כאב, רגשות, צלילים, צבעים וריחות. לפני צילומים אני לא מתעמק בדמות, רק כשהבמאי מדבר איתי עליה. לא התכוננתי לשחק את ג'רמין כיוון שהוא טיפוס שמתבונן באנשים ומקשיב ללבם. כך שכל מה שהייתי צריך לעשות כדי להיות ג'רמין הוא להקשיב ולהתבונן.
ז'אן בקר פילמוגרפיה 1961- איש ושמו רוקה, 1983 קיץ קטלני, זוכה ה'סזאר' לשחקנית איזבל אדג'ני לשחקנית המשנה ולעריכה.
1995 אליזה, 198 ילדי מרשלן, 2000 פשע בגן עדן, 2003 גנים אפלים, 2006 שיחות עם גנן.
ז'אן בקר הוא בנו של במאי הקולנוע ז'ק בקר, אחיו אטיין הוא צלם שצילם כמה מסרטיו ובנו לואי הוא מפיק סרטים, שהפיק כמה מסרטיו של אביו.
ג'רר דפרדייה , הכוכב של הקולנוע הצרפתי. הופיעה עד היום בלמעלה ממאה ושמונים סרטים. היה מועמד מספר פעמים רב ל'סזאר' וזכה בשניים על תפקידו בסרט "המטרו האחרון" ועל תפקידו ב"סירנו דה ברג'רק". על תפקיד זה היה מועמד לאוסקר וזכה בפרס השחקן בפסטיבל קאן ופרסים נוספים.
מבין סרטיו הבולטים "המטרו האחרון", "האישה ממול", "לולו", "קמי קלודל", "דנטון", "כל הבקרים שבעולם", "סירנו דה ברג'רק", "גרין קארד", סדרת "אסטריקס", "36 תחנת משטרה" ועוד...
ג'יזל קסדסוס, שחקנית בת 95, אביה היה מלחין מוסיקה לסרטים ושניים מילדיה גם הם בעולם הקולנוע. מחלקת את הקריירה שלה בין הבמה לקולנוע, הייתה שחקנית בתיאטרון הקומדי פרנסזס. למרות גילה המתקדם הופיעה השנה בשלושה סרטים – "אחרי הצהריים בכפר", בסרטו האחרון של קלוד ללוש ובסרט "המפתח של שרה" שיצא בקרוב.
מבין סרטיה: "המעגל הפנימי", "אלגנטיות של קיפוד", "המיטראן האחרון", "פלה רויאל", "ילדי מרשלן", "קזנובה" ורבים נוספים...