בני מאה בבית אבות בגבעת המורה
אצלנו בחצר, בצל ענפי הזית מגיעים לגיל המופלג מאה, עם טיפול מסור ומקצועי. שפרה דיירת בת 101 אמרה שכל כך נקי כאן, והיא חיה בגן עדן, וכשנקי בעין נקי גם בפנים.
בביקור שלי השבוע פגשתי את שפרה, דיירת בבית אבות משל"ב בגבעת המורה הסמוכה לעפולה. שפרה חגגה לפני שנה יום הולדת מאה. שמחתי לפגוש אותה משוחחת בעירנות עם קרובת משפחתה בלובי של הבית. ניגשתי בהיסוס וביקשתי להכירה, וסיפרתי לה שהיא מוכרת לי מהכתבה שנערכה לכבודה לפני שנה. שפרה בעיניים כחולות בגוון הטורקיז ובמאור פנים שמחה על ההכירות וביקשה שאשוב לבקר, ואף ציינה שאם לא תזכור אותי שלא אתבייש להזכיר לה, ואם היא לא תהיה בלובי אמצא אותה במחלקה סיעודית א'.
שלום עמרני מנהל הבית סיפר לי בגאווה שיש בבית שלושה דיירים שחצו את קו המאה בבריאות. ואך לפני שבוע חגגו יום הולדת מאה לדייר נוסף בבית, מקס אוסטר. מקס הוא מסוג האנשים השורדים בכל מחיר. להוולד בתחילת המאה שעברה, לחוות מלחמת עולם אחת כילד ומלחמת עולם שנייה כבעל משפחה להצליח להקים שלושה דורות לבנות ולהקים בית בישראל ולהגיע עד לרגע המרגש הזה, זה אינו דבר של מה בכך.
היום אנחנו ניזונים מתוכניות ריאליטי המעבירים את הצופים חוויות סינטטיות. דור הנפילים שכיום מגיעים לגיל מאה, הם גיבורים של אמת.
מקס נולד ברומניה, בפברואר 1911. כשהיה כבר מטופל במשפחה, נאלצו הוא ומשפחתו לברוח כמה פעמים מקרונות ההשמדה, כשבאחת הפעמים הוא נשא את בנו הקטן (כיום בשנות השבעים) על גבו, מוסתר בתיק, לזה אני קוראת הצלחה.
מקס מתגורר משנות ה-70 בעפולה. בשנת 1992 מקס ואשתו ז"ל הפכו לדיירי בית האבות משלב. ועד לפני שבועות אחדים היה מקס עצמאי.
יום הולדת מאה, אינה עוד יום הולדת. ולמסיבה החגיגית שארגנה משפחתו בבית האבות, באו חברים, בני משפחה, ועובדים רבים מצוות הבית.
גם התוכנית האמנותית היתה in house ו - שני הנינים הפליאו לנגן בקלרינט. הברכות הרבות שהורעפו על מקס ריגשו אותו. האורחים, החברים, בני המשפחה וחברי הצוות הביעו תקווה שיזכה לשמחות נוספות בחיק משפחה חמה זו. וגם אנחנו מכאן שולחים את ברכותינו החמות למקס עד מאה ועשרים ואף יותר.