מחלת האלצהיימר

מהם המאפיינים למחלת האלצהיימר ומהם דרכי הטיפול.

מחלת האלצהיימר – אסור לשכוח את החולים.

מחלת האלצהיימר (הידועה גם כדמנציה – שיטיון בעברית) היא האויב המוצהר של אוכלוסיית הקשישים ברחבי העולם ובישראל. אם על מחלות אחרות נוכל לומר שהן תוקפות אוכלוסיות שונות בזמנים שונים, הרי שמחלת האלצהיימר מאופיינת בעיקר בפגיעתה באוכלוסייה המבוגרת מבחינת גילה, ושחשופה לשכחה האימתנית יותר מכל אוכלוסייה דמוגרפית אחרת. לפי נתונים סטטיסטיים של ארגון הבריאות העולמי, כ– 20 מליון איש לוקים במחלה ברחבי העולם והמספר יצמח ל- 34 מליון עד 2020.

מהם מאפייני המחלה באוכלוסיה זו ומהן הדרכים לטיפול באוכלוסיית הקשישים בישראל, כחלק מתוכנית הפעולה הננקטת במקרים רבים שבהם קשישים שסובלים ממחלה זו, דורשים תשומת לב מיוחדת וטיפול מסור מדי יום ביומו.

השתנות החיים ממסלולם

למי מאיתנו המכיר באופן אישי אדם הסובל מאלצהיימר, יודע כי המחלה מתאפיינת בימים טובים יותר ובימים טובים פחות. האדם הקשיש ממשיך לחיות את חייו במעין דעיכה מתמשכת המתאפיינת באיבוד איטי של מאפיינים באישיותו המוכרת וביכולתו לזכור את אהוביו ואת הסביבה בה הוא חי ומתפקד, והדבר יכול להתבטא אף ביכולת הבסיסית ללבוש בגדים באופן עצמאי ולשלוט בתפקודי הגוף. זוהי הסיבה מדוע קשישים רבים המודעים למצבם יכולים להגיב באופנים המתפרשים כתוקפנות, מועקה, תסכול ודיכאון מתמשכים. חשוב לקשיש להבין ולדעת כי ישנם אנשים אשר איכפת להם ממצבו והם מעניקים לו המון תשומת לב ואמפתיה. הטיפול בבית בידי אדם קרוב או מטפל סיעודי, הם לעיתים הפתרון המועיל ביותר בנמצא.

לפעמים, תוקפת מחלת האלצהיימר גם אנשים בשנות החמישים והשישים שלהם, כשהם עדיין מנהלים חיים פעילים של קריירה ומשפחה. לגברים ונשים אלה המצב הופך לקשה מאוד, משום רצונם להמשיך בשגרת חייהם ומשום שהם אינם רואים עצמם כמי שמאופיינים כחולים ושייכים לאוכלוסייה מסוימת. למרבית המשפחות הללו, קשה ביותר לקבל את המצב ולהשלים עמו וכושר ההסתגלות שלהן למציאות הינו איטי ומכאיב. השימוש בעזרה חיצונית הינו חיוני במקרים אלו וניתן ורצוי להשתמש במטפלים סיעודיים המוכשרים להתמודד עם מצבים מורכבים של טיפול באדם שאיננו רואה עצמו כמי שנפגע או זקוק לטיפול. לפיכך, הגישה הטובה ביותר לטיפול במקרה זה היא להמשיך את שיגרת החיים, תוך הבנת המגבלות והאפקט המתמשך של המחלה, ולהמשיך לעשות את כל הדברים שאוהבים לעשות רק עם עוד זוג ידיים מנוסות, לעזרה במקרה הצורך.

עבור מי שחי לבד מתוך בחירה ושאינו רוצה כי אדם נוסף יחיה עמו ויחדור לפרטיותו, טיפול ביתי יכול להיות בעייתי משום הצורך החיוני לקבל טיפול נאות, ומשמעות הדבר היא גם בפעולות בסיסיות כגון לקיחת תרופות בזמנים קבועים. מבחינה פסיכולוגית, הידיעה כי אדם הוא בודד במערכה יש בה כדי להחריף סימפטומים ולהביא את החולה לידי חרדה, מפני היום בו לא יוכל לתפקד עוד לבד. במקרים אלו ניתן להשתמש במטפל סיעודי שיכול לעזור ולהשגיח ובמקביל להיות מרוחק מספיק כדי לא להפריע ואף להגיע רק כדי לסייע בפעולות מסוימות. כך ניתן יהיה לעזוב את החולה לבד בידיעה שבמרבית התפקודים היומיומיים הוא מסתדר לבדו.

טיפול מבוסס אמפתיה

כל מי שהיה צריך לדאוג לאדם אהוב הלוקה באלצהיימר יודע שזה יכול להיות ממש מלחיץ למשפחה ולאהובים כמו גם לחולה. הדאגה והאהבה לחולה היא רבה בנוסף לחוסר הוודאות העתידית. מחקרים הוכיחו כי החולה מבין את דאגת המשפחה והוא רואה בה כאשמתו ואחריותו האישית. לפיכך, האהבה הרבה היא חיונית כחלק מן הטיפול. האדם החולה, שכמו קיבל אישור לזקנתו, רוצה שלא ישכחו ממנו ושימשיכו לאהוב אותו כמו שהיה עד עתה, גם כשידעך.

מרבית ההכשרה של מטפל או קרוב משפחה מתמקדת בנקודה זו בדיוק, שהיא הבסיס להשתפרות איכות החיים של החולה. הקלישאה הגורסת כי האהבה פותרת הכול, תקפה במקרה זה באופן מוחלט כמעט, משום הביטחון שהיא נוסכת באדם החולה שיש מישהו לצידו שאוהב אותו ומטפל בו. זו בדיוק הסיבה מדוע המדינה משקיעה מדי שנה יותר ויותר משאבים להכשרת מטפלים סיעודיים לטיפול ביתי ולא מעדיפה להשאיר את הקשיש באשפוז במחלקה או בבית אבות סיעודי. התפתחותה של החברה חייבת להיות קשורה בהתפתחות החמלה לאוכלוסייה המבוגרת שאסור שתישכח ותיזרק באיזה מוסד, כי אז הדבר יעיד כאות קלון על החברה בה עבדו, יצרו ותיפקדו האנשים שלקו במחלה במשך כל שנותיהם.

הכתבה בחסות מתן שירותי רווחה

מאת:

מתן שירותי רווחה בגוגל פלוס

חזרה לראש העמוד