חרדה חברתית בגיל השלישי

חרדה חברתית זהו שילוב של בעיות התנהגותיות, מחשבתיות ופיזיולוגיות. כשזה מגיע לגיל השלישי, הטיפול חייב להיות עדין, מבין ובעל רגישות גבוהה לאוכלוסייה זו.

מהי חרדה חברתית לגיל השלישי?

החרדה החברתית היא מצב קשה מאוד כאשר קשה לפרט ליצור קשר עם סביבתו החברתית. הסביבה הזו בדרך כלל אינה מוכרת לו באופן יום יומי, כמו למשל ילדים או נכדים, בעיקר אם הם רואים את הקשיש יום יום, אך כבר תועדו מקרים מאוד בעייתיים גם במצבים אלו. לרוב חרדה חברתית מופיעה בקבוצות שונות שיכולות 'לאיים' על אותו מבוגר, כמו למשל חוג חברתי קרוב, שכנים וכולה. התופעה נובעת מהחשש של הפרט להיות מובך או מושפל, לא להשתלב בהתאם והיא מחמירה עם הגיל מסיבות התנהגותיות ופיזיולוגיות.

מדוע החרדה מופיעה ומאיזה גיל?

קשה מאוד לדייק לגבי הגיל שבהן תופעות כאלו צצות וגם כשהן צצות, קשה מאוד לשים את הדגש היכן יש בעיה, ממה היא נובעת ואם בכלל היא קיימת. לעתים המבוגר יכול להיות שתקן ולהתנהג בצורה מוזרה ואותם אנשים שנמצאים איתו בסיטואציה הזו, בין אם מדובר על קשישים נוספים או על בני משפחתו, לא תמיד יזהו זאת. החרדה מופיעה בדרך כלל מגיל 65 והיא מופיעה בגלל מספק סיבות שקשורות למצבו. היעדר פעילות גופנית שמשנה את הדרך בה הגוף פועל, תזונה לקויה, חרדות ומחשבות על המוות בעיקר בגלל סביבתו שכוללת לוויות ואובדנים רבים ועוד סיבות נוספות.

אלו תסמינים עלולים להופיע?

התסמינים הבולטים, אלו שבדרך כל לאפשר לראות הם התסמינים ההתנהגותיים. תסמינים אלו כוללים התבודדות, הימנעות מיצירת קשר עם אנשים אחרים ובוודאי לא כאשר הם בקבוצות גדולות ולעתים גם תנועות גוף לא כל כך ברורות שמעידות על חוסר שקט נפשי. לא תמיד ניתן לקשר בין התסמינים הללו אל מצבו של המטופל עד שלא שמים לב לתסמינים הפיזיולוגיים. תסמינים אלו כוללים נדודי שינה, חוסר תיאבון, קשיי נשימה, דופק מוגבר, כאבים בגוף, יובש בפה, מתח בשרירים ועוד.

האם ישנם תסמינים קוגניטיביים?

כיאה להפרעה שקשורה לצד הקוגניטיבי, הצד המחשבתי, יש תסמינים הולמים. חרדה חברתית זוהי הפרעה שמתרחשת במוח, במחשבות, ולכן כל התסריט הנוכחי מתרחש בתוך דמיונו של המבוגר, מה שמקשה עליו להבין שמחשבתיו והדברים שקורים בפועל אינם שווים. במצבים כאלו ניתן לראות מבוגר מבולבל, חרד למצבו, עצבני, מרגיש חסר אונים, מבולבל ועייף. אמנם לא תמיד קל לקשר מצבים כאלו למצב החברתי שלו, כאשר רוב התסמינים הללו מוגברים במפגשים חברתיים, אך הם תסמינים בולטים ונפוצים מאוד.

יש טיפול הולם למצב

כדי שחרדה חברתית תתחיל לקבל טיפול הולם יש צורך להבין שהיא קיימת. זו הסיבה מדוע אסור להזניח את הקשישים לעת זקנה, גם לא כשמדובר בבית אבות או בדיור מוגן מצוות המטפלים ובוודאי לא מצד המשפחה. כל קשיש יכול להגיע למצב כזה גם כשמצבו הבריאותי תקין לחלוטין אך כדי לוודא שהמצב הבריאותי והפיזיולוגי שלו תקין חשוב לדאוג שהוא לוקח את כל התרופות שחיוניות לו באופן רציף, לדאוג שהוא אוכל נכון, לדאוג שהוא מבצע פעילות גופנית שיכולה לשחרר הרבה לחצים וגם ליצור לו מסגרת חברתית וכל מה שיכול לעזור לו ובקשור ברקע לחייו.

לדבר עם הקשיש וליטוע בו חשיבה אופטימית

קשה מאוד לדבר עם אדם ולשכנע אותו שהמציאות שהוא חווה אינה המציאות האמיתית אך אם עושים זאת בצורה עדינה ותוך יצירת הזדהות וסימפתיה זה יכול לעבוד. למרות שפסיכולוגים ומטפלים מתאימים יכולים לסייע מספיק שבן משפחה או אדם בעל גישה נכונה ישוחח עם הקשיש וישמע את אשר על ליבו, זה יכול לעזור לו מאוד. חשיבה אופטימית ויצירת קשרים חברתיים משותפים יחד עם תמיכה מהצד המטפל יפתרו את הבעיה.

חזרה לראש העמוד